נוכחים בגופם

אהרון אבינזר

אוריאל אדיב

לחיות כל יום ביומו

אחרי הצבא (הנדסה קרבית בין היתר) למדתי 4 שנים במחלקה לעיצוב של בצלאל בירושלים ומכיוון ששם עדיין לא העניקו תארים אקדמיים, בוגרים רבים עזבו לחו"ל ואני הגעתי לברלין (המערבית). צריך לשחזר ולהבין שברלין של 1976 עדיין הייתה אי מערבי-קפיטליסטי ש"הוחיה באינפוזיה" ע"י המערב ומסביב יהום הסער. בזמנו היינו רק 5 ישראלים בעיר, שגם לא תמיד דיברו אחד עם השני... למדתי באקדמיה לאומנויות (היום אוניברסיטת האומנויות) ובסביבות 1982 סיימתי תואר שני באדריכלות ובבניין ערים. השנים הללו בברלין היו ללא ספק השנים החשובות והמעצבות בחיי. בעקבות הצעת תמיכה שלא יכולתי לסרב לה ומכיוון שהזמן עמד לצדי, המשכתי לדוקטורט.

קיצורו של עניין: לאחר שנות מחקר בעיקר בארץ סיימתי ב-1985 תואר שלישי באדריכלות באוניברסיטה הטכנית של ברלין. עבודתי התמקדה בפועלו של חלוץ האדריכלות בארץ ריכרד קאופמן. מיד לאחר מכן חזרתי לארץ רק כדי להיווכח, שבעקבות התואר (שהיה אז מוזר בתחומו) לא אמצא עבודה. עברתי גלגולים שונים, ביניהם אוצר לאדריכלות במוזיאון ישראל ואחראי פרוגרמות במשרדו של אדריכל משה ספדיה בירושלים. על הדרך גם הקמתי עמותה וארכיון לתולדות האדריכלות בארץ והרציתי בתחום זה באוניברסיטה העברית.

נסיעה ארוכה ואינטנסיבית להודו ב-1989 "שינתה לי את הברגים בראש" (כשמו של ספרון שחיברה אמי היקרה). הזרז היה כנראה מפגש עם אימא תרזה בכלכותה. החלטתי שאדריכלות זה לא בשבילי והתחלתי "בקטנה" לעסוק בתרגומים, בעיקר עברית/גרמנית (שממילא הייתה שפת אמי), כשבהמשך נוספה גם האנגלית לרפרטואר. הרעיון היה לא להיסחב עם מיזמים ארוכים (שנים וחודשים) אלא להפוך כל יום לאירוע חדש ומעניין, מה שאכן גורם לי לשמחה רבה. בנוסף, הפכתי לצמחוני. באותה שנה גם שהיתי בברלין בזמן נפילת החומה, מה שדמה לאירוע של "אחרית הימים".

לא אאריך... היום אני שייך לקומץ של מתרגמים/מתורגמנים סימולטנים המתמחים בתחום המשפטי. בין היתר אני משמש מתורגמן של מערכת המשפט והמשטרה, מלווה שרים ומשלחות מטעם השגרירות הגרמנית (כולל שלוש פעמים את הקנצלרית), מתרגם בכנסים (בעיקר ביטחוניים) וגם בכתב (בעיקר חוזים אך למשל גם את תכנית "גלילאו" של ערוץ החינוכית). על הדרך גם הפכתי אב לאסף היקר (24). ביחד אנו מנהלים צימר לאורחי חו"ל בביתנו שבשכונת מוסררה ומחלקים את זמננו בין ירושלים לברלין. בשנים האחרונות גם כיסינו וחזרנו לכסות יעדים מעניינים (הודו, קובה, קטאר) ובעקבות לימוד הערבית הספרותית בתיכון שלצערי לא הובילה לשומקום אני משתדל כבר כמה שנים לסגור מעגל ולומד ערבית מדוברת, כשבין היתר אשהה חודש ימים ללימודים בעמאן בתקופת החגים.

רותי אהרוני

אנני (אני) אוחיון

קורות חיי

Lived in Paris from 1979-1981

Went to NY in 1983 until now

I worked in Media and Politics and since 1989, in music PR and Management.

( Artists like Lou Reed, Peter Gabriel, Pearl Jam, Annie Lennox, Laurie Anderson etcetc)

To day, i curate the music series for emerging artists from all over the world at The Standard east Village

עמי, עמרם אוליאל

נוטע,בנאי וסבא גאה

חי ומתגורר במושב שדה ניצן החל משנת 1977,חקלאי נוטע,מעבד מטעי אבוקדו ומנגו ופרדסן.
גרוש,אב ל 4;ערן-45,עינת-43,עומר-40 ועדן-34. סב ל 6 נכדים ונכדה אחת, כל אחד ואחת מיוחדים
בייחוד המופלא שלהם. השתחררתי מצה"ל בסוף שנת 1975,לאחר כמעט 7 שנות שרות בסדיר ובקבע ולאחר
שנפצעתי בקרב במלחמת יום הכיפורים,ע"י החווה הסינית בסיני ואיבדתי את עיני הימנית.
המשכתי לשרת בשריון במילואים ויותר מאוחר בפיקוד העורף כסגן מפקד נפה בדרגת סא"ל.
כיום,גימלאי לאחר שניהלתי את מרחב דרום בקק"ל ב-15 השנים הקודמות. עד אז כיהנתי כמנכ"ל
ארגון מגדלי הפירות בישראל כ 10 שנים. בעבר שימשתי בתפקיד מזכיר מועצה אזורית אשכול,
מזכיר ארגון מגדלי ירקות ומרכז אגף המשק בתנועת המושבים.
ביחד עם היותי מתיישב וחקלאי,פעלתי כפעיל ציבור בהתיישבות ובחקלאות ובהסתדרות הציונית
והסוכנות היהודית,מטעם תנועת העבודה הציונית העולמית.

נימה אורון / אלסברג גל

בשנת 1969 סיימתי את ביה'ס התיכון עירוני ג' והמשכתי את לימודיי במכללה לחינוך ע"ש דוד ילין בבית הכרם בירושלים, במגמת הגיל הרך.
את הצבא חוויתי עם מוני חברי האהוב מימי התיכון וחודשיים לפני תום שירותו הצבאי, ביום הולדתו 8.81972 , נישאנו באהבה גדולה ובמזל טוב.
מכיוון שנישאתי, לא התגייסתי לצבא והתחלתי את עבודתי כגננת בירושלים והסביבה.
לצערי, לאחר שנה וחודשיים של נישואים נפלאים, קטעה את אושרנו מלחמת יום הכיפורים שגדעה את חיינו ואהבתינו.
לאחר 3 שנים נישאתי שוב בתקווה ובאמונה שנישואים הם אושר גדול.
לא הבנתי שיכול להיות אחרת מהחממה החמימה בה חייתי,
אך היה אחרת.
לאחר 35 שנה של נישואים לא מוצלחים ובעידודם של ילדיי הבוגרים, התגרשנו.
ילדתי ארבעה ילדים מקסימים.
נועה הבכורה, היום בת 42.
יניב ויואב תאומים בני 37
ונעמה בת 31.
לאחר 36 שנות עבודה, בשנת 2008 פרשתי לגמלאות ומאז חיה חיים מאושרים, מוקפת בארבעת ילדיי הנפלאים וחמשת נכדיי המתוקים להפליא.
משתדלת להנות בחיי, משתתפת בחוגים, בהרצאות, בטיולים, בשיעורי ספורט והמון נסיעות לחו"ל.
עושה היום כל מה שהכי טוב בשבילי ומכייפת לי בידיעה, ממרום גילי, שהחיים קצרים ויש לנצלם עד תום.

רון אזולאי / כפיר

מאז התיכון ועד היום

התגייסתי ב 13 אוגוסט 69 ושירתתי 15 שנה כקצין בקבע בחיל האוויר בתפקידים שונים בארץ ובחו"ל כך שהחלפנו מקום מגורים בהתאם לתפקיד כולל מגורים בבסיס רמת דוד ובאופירה(שארם א שייח). במרץ 73 התחתנתי עם ציפי בחורה תל אביבית שהכרתי אצל לאה רייכר. השתחררתי בדרגת רס"ן .הקמתי סניף חדש של קופ"ח מאוחדת בכפר סבא וניהלתי אותו כחמש שנים. הקמתי את מרכז רפואי סביונים ביהוד וניהלתי אותו 11 שנים. ניהול תפעול מרפאות אריאל
כ 3 שנים. כיום מזה 14 שנה אני בעמותת חיים למען ילדים חולי סרטן בישראל ,בתחום הלוגיסטיקה,מתנדבים ופרויקטים והיד עוד נטויה. כיום גר בכפר סבא כשלידי גרות שתי בנותי ליטל עם 3 נכדים ושמרית עם 3 נכדים.

אליהו אלי אילוז ילוז / אלעז ז"ל

27/01/1951 – 30/11/2014

סיפור חייו מהתיכון ועד פטירתו לפני 5 שנים של אלי אלעז (אילוז) ז"ל:

* סיפור חייו של אלי ז"ל, הושג בזכותו של אהר'לה לביא (לחוביצקי) שהשלים את קורות חייו שכתבה אלמנתו בוקי.
אהר'לה כתב בסיום: "אלי היה לי חבר קרוב נאמן ואינטימי, יהי זכרו ברוך"

אלי, בוגר בית הספר בית חינוך, למד והתחנך בירושלים.
אלי התגייס בתום הלימודים, לחיל ההנדסה הקרבית. כספורטאי מצטיין קבל תנאים מקלים על מנת שיאפשרו לו המשך פעילותו ככדורסלן פעיל בהפועל ירושלים ובנבחרת ישראל.
בוגר האוניברסיטה העברית לכלכלה. שימש בתפקידים בכירים בבנקאות בארץ בין השאר כמנהל קרנות הנאמנות של בנק איגוד.
בשנת 1984, עזב עם משפחתו לקליפורניה שם עסק בנכסי דלא-ניידי , למד את הנושא, והיה אחראי לבנייה של שכונה שלמה יפהפיה בסטודיו סיטי - לוס אנג'לס.
אדם מוכשר, פיקח ודעתן. כשחזר לארץ, ייסד עסק מצליח ומיוחד ליבוא ושיווק מוצרי קוסמטיקה ופארמה הקיים וידוע עד היום.
התכונה הדומיננטית של אלי היתה טוב ליבו. היה פוגש רוכלים, קונה מהם את מרכולתם ומחלק את הסחורה רק כדי לעזור לפרנס אנשים קשיי יום.
לחסרי בית בצמתים היה מביא סנדוויצ'ים (היה אומר שבכסף יקנו סמים )
אך יותר מכל, ייזכר כשחקן כדורסל מצטיין, קפטן קבוצת הפועל ירושלים ושחקן פעיל בניבחרת ישראל , בעל הניתור הגבוה ביותר לזמנו.
לאלי נולדו 2 ילדים תאומים יש לו 2 נכדים אחד בן 6 שזכה להכיר ואחד בן שנתיים שלא ראה מעולם.

ניפטר בדמי ימיו
יהי זיכרו ברוך

יורם אינגסטר / אבגר

אב 4 בנים - הומניסט

התגייסתי באוגוסט 69, 3 שנים בסיני בגדוד קשר מטכ"ל , אחרי השירות למדתי מדע המדינה ויחסים בינלאומיים בירושלים, 5 חודשי מילואים ביום הכיפורים, אחר כך התקבלתי לקורס כתבים בקול ישראל , שם עבדתי 75-88, בתחילה כתב ובהמשך עורך ורכז מערכת, אחר כך עברתי למעריב 1988-2005 בתפקיד רכז מערכת, לאחר סיום עבודה שם, לימדתי שנתיים בספיר יסודות תקשורת, עבדתי שנה בעיתון ישראלי, ואח"כ בצוות ההקמה של 'ישראל היום' - ושם אני מאז עד היום בתפקיד רכז מערכת. נישאתי לראשונה לאילת ב-75 נולדו לי 2 בנים , אחד חי בארה"ב ולו 2 בנים, והשני בזוגיות בירושלים, נישאתי בשנית (ללא ילדים), וב-96 נישאתי בשלישית - נולדו 2 בנים, האחד בן 23 התחתן לאחרונה, והשני השתחרר מצה"ל.
הסיכום: נשוי בשלישית; 4 בנים, 2 נכדים, 8 חתולים, כלב אחד. מתגורר יותר מ-20 שנה במושב חניאל בשרון (מול כפר יונה); נוסע כל יום לעבוד בת"א. בחודש הבא לביקור נכדים בארה"ב....

מתילדה אלגמיס צמח

עובדיה אלה

דוד אלון

משה אלוס ז"ל

משה אלוס בן אליהו ז"ל ומרגלית, נולד ביום ט"ז באייר תשי"א, 1951.
זמן קצר לפני שנולד, עלו הוריו ארצה מעירק ולאחר לידתו השתקעו בירושלים.
הוא למד בבי"ס "יפה נוף" ובתיכון "בית חינוך".
מספרים על משה כי היה בחור גבוה ורחב כתפיים אך נהג להצניע עצמו ולהתחבא מאחורי חיוך שקט של טוב לב. הוא נהג למעט בדיבור והקפיד שלא לחשוף עצמו בפני הבריות, אולם כל מעלותיו נתגלו במעשים שעשה. רק מי שהכירו זמן ארוך יכול היה לעמוד על סגולותיו. אף-על-פי כן, לא היה מבודד בכיתתו, נהפוך הוא – חבריו ומוריו אהבוהו וכיבדו אותו. משה אהב בני אדם, הבין לנפשם ונהג סלחנות וסבלנות לגבי חולשותיהם. סובלנות זו הייתה רבה כל כך, עד שבגללה היו חברים שכינו אות "האדיש". אמנם בשיחות רעים ובשיחות בכיתה לא הרבה לדבר, אך משפתח את פיו הייתה כל מילה שהשמיע שקולה ומחושבת ותמיד היו טעם ותוכן בדבריו.
עם גיוסו לצה"ל הוצב בחיל השריון ושירת בסיני. מפקדיו זוכרים אותו כחייל מהימן שביצע תפקידו ללא דופי. הידיעה שהוא משרת את מולדתו האהובה עליו הייתה בשבילו פיצוי לשעות הארוכות של אימונים ולתקופות הקשות של שירות בקווים הקדמיים בסיני בתקופת מלחמת ההתשה ולאחריה.
לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר החל משה ללמוד באוניברסיטה העברית בחוגים לכלכלה ולמדע המדינה. נאמן להחלטתו לחיות בעצמאות ובאי תלות, החל מיד גם לעבוד בנציבות מס ההכנסה.
משה כיבד ערכים ועקרונות ונלחם עליהם. אהבתו את המולדת ונכונותו לחרף נפשו למענה, באו לביטוי עמוק במלחמת יום הכיפורים. כשפרצה המלחמה – כשנה לאחר שחרורו משירות סדיר – משה עדיין לא שובץ ליחידת מילואים כלשהי. למחרת יום הכיפורים פקעה סבלנותו של משה והוא החליט שלא להמתין לצו קריאה. מיד עם בוקר משה מיהר ביוזמתו לנקודת האיסוף של חיל השריון ומשם נשלח עם הכוח שיצא להדוף את התקדמותו של צבא סוריה ברמת הגולן. משה השתתף בקרבות ההבקעה של המערך הסורי במזרעת בית ג'אן. בתום הקרבות, הטנק של משה נתקע והצוות נאלץ לנטוש אותו ולמצוא מקום לינה. משה ישן בלילה במזרעת בית ג'אן יחד עם חיילי מחלקת חי"ר. אור ליום שני, ב 15/10/1973, האויב הפגיז את המחלקה ומשה נפגע ונהרג.
משה נקבר בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, השאיר אחריו הורים ואח.
יהיה זכרו ברוך.

אלמוני אלמוני

משאיר אבק לביג לבובסקי

בבית הספר מאד אהבתי את המורים: קירשנבאום, שיינר וקמינצקי.


שירתי כשקמיסט ברפידים, לקראת סוף השרות המרתק, עברתי חוויה קרבית כשנפל על ראשי מדף עם מאאתיים מצופים.

רוב חיי עבדתי, לעיתים רחוקות, בעבודות ארעיות וזמניות.


בעשור האחרון אני מתגורר בזולה על שפת תעלת בלאומילך.


יש לי קיוסק שאותו אני מנהל עם ידי המסוקסות וחשבוניה מעץ בלבד (!) אני מוכר: גזוז, בירה שחורה נשר מאלט, שקדי מרק, עוגות ריבה, סוכריות מחליפות צבעים, ארטיקים מלבנים, וופל מצופה "מן", רצועות במבליק, לשונות חתול, בזוקה (אני עדיין ממתין להגעתי לירח...), גרעינים ארוזים בגיזרי עיתון, קני סוכר, פלאפל אש תנור, בלונים לסיפולוקס ובירלנטין.
יש לי פרימוס שעליו ממוקם דוד ושבו אני מבשל קלחי תירס.
יש לי גם מבחר משחקים - עגלות קוגלגר, כדורים לסטנגה, רוגטקה, דוקים, סבלנות, מונופול (ריכוז), חבל, גומי, שקיות של עג'ואים, קופסאות של בלורות, גיר צבעוני לסימון קלאס, חוטים לסבתא סורגת, ערכות חמש אבנים (תקוע בקון הקשה), מטפחות לפרה עיוורת, פורפרה, 3 מקלות.
אוספים של ניירות מסטיקים עם כדורגלנים כמו רפי לוי, שייע גלזר, יעקב חודרוב, נחום סטלמך, אברהם מנצ'ל, גדעון טיש ועוד, אוספים של ניירות קרמבו, ואוספים של בולים ופרחים מיובשים .
גליונות של "הארץ שלנו", עולם הקולנוע, ושל מגזין MAD, חוברות של ביל קרטר, פטריק קים, טרזן וגמד, חוברות עבודה לחופש הגדול (כולן פתורות באופן שגוי..), ושפע תמונות נפתחות של נערות האמצע.
ספרים משומשים כמו - פרשת גבריאל תירוש, מילכוד 22, מאה שנים של בדידות, הלב, אל תגע בזמיר, חסמב"ה ופאני היל.
יש לי קצת מכנסי טרלין, מכנסי פעמון וחצאיות מיני.


כבוגר החברה הסלונית המאמין באהבה חופשית - לא נישאתי, אך קיימתי הרבה מערכות יחסים קצרצרות ונולדו לי מ4 נשים 5 ילדים מקסימים. בני הבכור הוא סנדלר מחונן, לבני השני יש פרד עם עגלת נפט (הוא גם מתקן תנורי פרידמן), והבן השלישי מוכר בלוקי קרח עם הסוסיתא שלי. 2 בנותיי אחראיות על משק הבית - חובטות כביסה בנחל, חובצות גבינה וחולצות שד לעשרת נכדי. אני חובב בירות (ובהתאם התפתחה לי כרס אדירה - למרות שאני מקפיד מידי בוקר לעשות התעמלות עם הקלטות בהנחיית מיכאל בן חנן), ולא מסוגל להיגמל מעישון (אסקוט, דובק וכנסת 6 בלבד). אני דואג לגינות באזור, וכל יום רביעי אני צד חזיר בר ועושה על האש - כולכם מוזמנים - משקה הצוף עלי.


אני מאזין באמצעות טייפ סלילים ופטפון לתסכיתי פול טמפל ומשפחת שמחון, לתכנית החידונים קפד ראשו, ולשתי הזמרות האהובות עלי - ג'ניס ג'ופלין ודוריס דיי. "קיי סרה סרה" הוא המוטו של חיי עד היום. מאד נרגש לקראת המפגש!

שמעון (מוני) אלסברג ז"ל

צעיר לנצח

סיפור חייו של מוני אלסברג ז"ל, כתבה: נימה.
מוני נולד בירושלים ב8.8.1951.
בחייו הקצרים הבטיח כה רבות. בכל מקום ובכל חברה בהם פעל בלט מוני, וזאת בגלל שלוש תכונות אופייניות לו: נכונותו הטבעית, המובנת מאליה, לשאת באחריות עבור הכלל ולקבל על עצמו עול של תפקיד; הופעתו החיננית ושמחת החיים שהקרין בחיוכו העדין; נאמנותו ביחסי האנוש וכנותו שמקורן באופטימיות ובאימונו באדם.
מוני היה טיפוס של ספורטאי, הוא בלט בסגנונות, המשמעת העצמית שלו ובדבקותו למטרה. ריצה של אלף וחמש מאות מטרים הייתה התמחותו ולעיתים השתתף בתחרויות למרחקים ארוכים יותר.
מוני החל ללמוד בבית הספר היסודי ברחביה, ובגילך 14 עבר לבית חינוך תיכון עירוני ג'. האווירה בבית הספר והפעילויות בחוגים השונים קידמוהו ביותר, במיוחד בחוגים לספורט ולצילום.
בכתה, בגיל 16 מצא את חברתו לחייו הקצרים; ביום הולדתו העשרים ואחת, כחודש לפני שחרורו מן הצבא, התחתנו נימה ומוני, ונדמה ששנה אחת ניתן לו להנות ממלוא אושר החיים.
בצבא שירת בחטיבת " גולני". במלחמת ההתשה, בקו ליד תעלת סואץ, חלה בצהבת, ובעקבות המחלה נדחתה צאתו לקורס קצינים. הוא לא הסכים להארכת השירות ולכן לא יצא לקורס במועד מאוחר יותר
לאחר מספר חודשים עבר במכון ע"ש וינגייט קורס מדריכים לאימונים גופניים שהכשיר אותן במעט לעיסוק האזרחי הראשון; מדריך ספורט.
לאחר שחרורו מן הצבא למד באוניברסיטה כלכלה ומדעי המדינה, ועבד כמדריך ספורט במרכז הקליטה "מבשרת ציון" ובבית הספר, בו למד בעצמו, בית חינוך תיכון עירוני ג'.
כאשר קיבל את צו הגיוס לשירות מילואים מראש השנה עד סוכות, שמח שלא יפסיד לימודים או הוראה. שירות המילואים הראשון, ללא מחשבה על מלחמה קרובה.
(מדברי אביו של מוני ד"ר פאול אלסברג ז"ל.)
מוני נפל ביום הכיפורים
בשעה הראשונה למלחמה בהגנה על שער מעוז " לחצנית" כשהוא יחיד בעמדה הצפונית ומפעיל לבדו את המקלע
מוני ישאר צעיר לנצח.
יהי זכרו ברוך.

דני אלקלעי

כמו כולנו, עם סיום התיכון התגייסתי לצה"ל. עם סיום השירות ויום כיפור, לימודי תואר ראשון בהנדסה וחזרה לצבא לשרות קבע כמהנדס. על הדרך חתונה + שתי בנות חמודות. עברתי להתגורר ביבנה (בשכונה הצבאית, למי שמכיר), שם מתגורר עד היום. במהלך שרות הקבע השלמתי תואר שני והשתחררתי בדרגת סא"ל ב-1992. הקמתי חברה ישראלית בתחום ההנדסה בשותפות עם חברה אמריקאית. בשנת 2010 מכרתי את החברה, ומאז ועד עכשיו יועץ עצמאי בתחום הנדסי בו התמחתי לאורך השנים.
בזמני הפנוי עושה נכדים (בנתיים רק שלושה ונראה שזה סופי...), עוסק בספורט אתגרי ( היום בעיקר טיולי ג'פים בארץ ובעולם). מנגן בסקסופון (בעיקר ג'ז). מלמד בהתנדבות מתמטיקה וגרפיקה בבתי ספר ביבנה. חבר במועדון רוטרי בעיר, ולפני כשנתיים הקמתי יחד עם עוד כמה חברות וחברים, עמותה לחיילים בודדים. (אלו שבאים מחו"ל לשרת בצהל).

אפרים אמויאל / אביתר

משפחה ורפואה

מיד בתום הלימודים התגייסתי לגולני לשלוש שנים. ומיד יצאתי עם חבר לחרוש את אמריקה באוטובוסים, כולל מופע בלתי נשכח בלאס וגאס. עם אלביס . הגעה ישר למלחמת יום הכיפורים לעוד חצי שנה מילואים. וכאן התגבש הרעיון ללמוד רפואה. למדתי בתל אביב ושם פגשתי את אשתי , ג'ודי.  בתום הלימודים התמחות ב אאג והשתלמות בניתוחי סינוסים בגרמניה. עבודה באסף הרופא 29 שנים, הדרכה ולימוד של סטודנטים ( וסטודנט בשם גליקסמן...נכון, הנכד של המורה למתמטיקה..) ניהול המחלקה ופרופסורה.כיום גימלאי, שעדיין פעיל ומנתח באסותא.  סיפור טלגרפי ולקוני אבל עם עליות ומורדות, חיוך ועצב, אכזבות וסיפוק.עבודה עם שעות ארוכות, תורנויות וכוננויות.והפרק החשוב באמת כמובן זו המשפחה: נשוי לג'ודי, אב ל3 בנות, טלי רופאה, דנה מעצבת גרפית ושירה כוריאוגרפית. וכמובן 6 נכדים לעת עתה...

לאה (לולי) אנדי / אמירי

להתנייד על קטנוע זה מגניב

בהמלצת המורה לספורט דפנה פירסט הזכורה לטוב, נרשמתי ללימודים בוינגייט כעתודאית (בדיוק בזמן שדוד אלדר נהיה מנהל המכללה בוינגייט) ושרתתי כמדס״ית בחיל האוויר. בהמשך חייתי במנהטן/ ניו יורק כ- 3 שנים, שם נישאתי, למדתי ״ריפוי במחול״ ונולדה בתי הבכורה עינת(כיום בת 42, בוגרת תואר שני מנהל עסקים באוניברסיטת בוסטון וכיום עובדת ב״טבע״, אם לשלושת נכדיי). כשחזרנו לישראל לימדתי חנ״ג בבית חינוך, סוג של סגירת מעגל.
בשל נסיבות חיי, שכללו גירושים, עזבתי את ירושלים , והמשכתי ללמד במערכת החינוך , תוך שהשלמתי תואר שני בחינוך (התמחות בחינוך מיוחד) והתמקצעתי בתחומים שונים מעולם הספורט והתנועה. לימים נישאתי בשנית ונולד עידו ( כיום בן 36, סגן אלוף בצבא קבע, אבא לשני נכדיי הנוספים). עידו נפגע קשה בתאונת אימונים בקורס קצינים, דבר שבין שבנוסף למשברים אחרים והרבה סימני שאלה- הביא אותי לחיפוש שיביא מענה לשאלות ותהיות , ומצאתי עצמי מוקסמת מתכנים של חכמה שקשורה בלימודי בודהיזם טיבטי.
מצאתי עניין בעולם היוגה, וכשסיימתי קורס מורים בכירים ליוגה- התחלתי ללמד, ומאז שפרשתי לפני 10 שנים ממערכת החינוך- אני מלמדת במסגרות פרטיות יוגה, פילטס, תנועה והתעמלות במים, כמקדמי בריאות , איכות חיים וטיפוח היציבה. אני מאד אוהבת את עיסוקיי ותחומי העניין שלי, שמשלבים בהרמוניה גוף/ נפש/ רוח, כמו גם שייט, סקי, טיולים וכמובן משפחתיות ונכדים, ומערכות יחסים משמעותיות עם חבריי שעמם יש לי קשר.
מתוך מודעות לארעיות , לחוסר שליטה ולשבריריות שנוכחים בחיי- אני בהכרת תודה על כל הטוב שבעולמי,וזה נוכח בכל רגע, גם ברגעים מאתגרים.
מוקירה ומעריכה מאד את היוזמה וההפקה , סקרנית לגבי אותם שאני זוכרת ותוהה לגבי השאר...

יובל ארמוזה / אור

סב ל9 חי בעוטף

התגייסתי ב 69 לנח"ל במסגרת גרעין של המחנות העולים לקיבוץ רעים. יחד אתי עוד חברים מהמחזור: יגאל צוריאלי, יוסי גבאי (צ'פלה), חגי בורג ז"ל ובנצי צדיק ז"ל. נשארתי בקיבוץ מאז ועד היום. מ 1972 נשוי בכיף לדורית, בת מחזורנו מליד"ה. אב לשלושה וסב גאה מאד ל 9 נכדים (1.5 -14).
בתחילת הדרך בקיבוץ הייתי רפתן, "כי צריך שאם אתה קיבוצניק אז תהיה רפתן..." במקביל התחלתי קריירה של הדרכת גרעינים לקיבוץ, כ 5 במספר, ועבודה בתנועה הקיבוצית: בצופים, בהכשרות, בריכוז מרכז הדרכה ובלווי חברתי של קיבוצי הדרום. במקביל עסקתי בתפקידי ניהול חברתי בקיבוץ. למדתי עבודה סוציאלית ועבדתי שנים רבות בתל"מ - תחנה קיבוצית לטיפול בילד ובמשפחה. בהמשך למדתי פסיכותרפיה אינטגרטיבית באוניברסיטה העברית בירושלים ואני מטפל זוגי ומשפחתי מעל ל 20 שנה.
כיום יש לי מרכז טיפולי להורים למתבגרים בשדרות, מרכז בו אני עוסק בטיפול בנוער דרך ההורים, בהדרכת הורים ובטיפול משפחתי. עבודה מאתגרת. במקביל מטפל בקליניקה פרטית במרכז ובקיבוץ.
אני נהנה היום מהחיים. ילדיי ונכדיי סביבי, רובם גם פיזית, חיים בשכנות.
מטייל הרבה בארץ ובעולם. הזיכרון הזה ממחזור 69 ומגיל ההתבגרות מעניין ומרתק אותי. אשמח להיפגש ולחדש קשרים ישנים.

אמנון בודנרו

נפלאות חיי

התגייסתי ביום 04/08/1969 לחטיבת הצנחנים גדוד 202, את מלחמת ההתשה הקשה עברתי בכל הגזרות ובעיקר בתעלה. השתחררתי ב-12/08/1972. במהלך שרותי הצבאי הכרתי את חברתי, אמירה, שלימים... ב-23.01.1973 הפכה לרעייתי. באותה שנה גוייסתי כמו כל בני מחזורי למלחמת יום כיפור ולחמתי בגדוד מילואים בגזרה המרכזית בסיני ובחציית התעלה. תקופת השרות נמשכה כשבעה חודשים. לאחר שיחרורי נולדה בתי הבכורה ריקי. אני אבא גאה לבת ושלושה בנים שנולדו אחריה וסב גאה לתשעה נכדים ונכדות. אנו מתגוררים כ-33 שנים בישוב הר אדר סמוך למעלה החמישה. כל השנים עסקתי בענף הבניה, בעיקר במסחר. מזה כשנה אני גימלאי ונהנה מילדיי ונכדיי ומטייל.
כמו כולם אני מאד שמח ונרגש מהמפגש הקרוב במיוחד לאור העובדה כי, לצערי, לא היה לי קשר עם מי מחברי משכבר הימים... להשתמע בארוע

חגי בורג ז"ל

קורות חיים

חגי שירת בצבא בנח"ל , עבר קורס קצינים , זמן קצר לאחר השחרור גוייס למלחמת יום הכיפורים ושירת חודשים ארוכים במילואים.
לאחר מכן עסק בנהול בתי מלון. לאחר נישואנו הקמנו משפחה ויש לנו שלוש בנות.
חגי היה אב ובן זוג מסור ואוהב.
אחד הדברים האהובים על חגי היה טיולים בטבע עם משפחה וחברים.
לרוע המזל באמצע החיים בגיל 44 התגלה בגופו של חגי גידול סרטני ממאיר, הוא עבר ניתוח, הקרנות וכימותרפיה במשך שנה אבל כלום לא עזר ובפברואר 1996 חגי הלך לעולמו.
חגי לא זכה להכיר את 3 נכדותיו ו2 נכדיו.

יוסי בידרמן

אמיץ נחוש אחראי מתמודד

שמי המלא הוא יוסף מיכאל. בתום הלימודים בתיכון התגייסתי לחטיבת גולני. סיימתי טירונות בהצטיינות לאחר מכן קורס מ"כים מצטיין ואחרי תקופה קצרה במבצעית יצאתי לקורס קצינים.בסיום הקורס עם סיכה מוזהבת חזרתי לגדודים. ב 1972 התמניתי לקמב"ץ גדוד 12ובמהלך תפקיד זה פרצה מלחמת יום כיפור. בקרבות בצפון באזור מזרעת בית ג'אן נפצעתי כאשר הנגמ"ש שלי חטף פגיעת טיל ישיר והמג"ד נהרג. נפצעתי באורח בינוני וחילצתי את עצמי ואת איתן לוחם שהיה איתי בנגמ"ש. לאחר מכן בקרב פנים אל פנים עם לוחם קומנדו סורי הצלחתי לחטוף את נשקו ולהמשיך להלחם עד שהפניתי לבית חולים. לאחר שהות קצרה בבית חולים ברחתי וחזרתי ליחידה שלי להמשך הלחימה.לאחר המלחמה עליתי בסולם הדרגות למ"פ ונלחמתי בליטאני כסמג"ד . בדיוק לפני מלחמת של"ג קיבלתי פיקוד על גדוד 12 של גולני.במהלך המלחמה נפצעתי קשה בפאתי בירות כאשר נפגעתי מטיל ברגלי. לאחר אישפוז ושיקום ארוך ועשרות ניתוחים, איפשרו לי לחזור לשירות צבאי. בהמשך פיקדתי על בסיס טירונים של גולני ואחכ קיבלתי דרגת אל"מ והמשכתי בתפקידים שונים עד לשחרורי מהצבא. לימים שותפתי בהקמת בית הלוחם בירושלים. הפכתי לאיש עסקים ויזם פרוייקטים שונים. יש לי אישה וארבעה ילדים נהדרים ושתי נכדות מדהימות.

יגאל בלומנרייך ז"ל

למד ביסודי בכצנלסון. למד בתיכון בבית חינוך בט' ובי' 1 ובהמשך במגמה הביולוגית. היה דמות מאד בולטת בכיתה. גם הוא וגם אני לא הצטלמנו לתמונת מחזור - סתם גחמת דווקא של גיל הטיפש עשרה. בחור מבריק ומיוחד במינו שעשה מסלול חיים מיוחד. לא שירת בצה"ל - היה לו פטור (על אף התנגדותו) כי היתה לו בעיה ברגל עקב שיתוק ילדים ממנו סבל בילדות - ידוע לבני כיתתו.
עם סיום התיכון החל ללמוד באוניברסיטה העברית. בתום שנות לימודים רבות במספר תחומים סיים בהצטיינות תואר שני בביולוגיה בהתמחות בוטניקה. בסוף שנות השבעים יצא להשתלמות ביפן בזכות מלגה שקיבל. כעבור שנתיים חזר לארץ, אך המשיכה לארץ השמש העולה היתה חזקה והוא שב ליפן. הפעם הוא תקע יתד : התחתן עם בחורה יפנית והפך לאב לארבעה בנים בלונדיניים עם עיניים מלוכסנות ושמות ישראליים (וגם עברו ברית מילה). הוא עבד ככותב תוכנה עצמאי עבור חברות ביפן - שלט ביפנית.
בגיל 40, נהרג בשנת 1991בתאונת דרכים. קבור בארץ. אשתו וילדיו עברו לגור בארץ לאחר מותו. הילדים גדלו בארץ - לימודים ושרות צבאי, וחלקם בארץ עד היום.
חי חיים מלאים במשך ארבעים שנה וסיים אותם בטרם עת.

טלי (טליה) בן דור (שחר)

חיי

"לעולם איני מסתכלת בעבודה שעשיתי,אלא, מה יש עוד לעשות" אחלק את כתיבתי לשני חלקים: הראשון: משעמם, השני, אולי קצת פחות. שרתתי ביו"ש, למדתי ספרות ומקרא, וכן לימודי סוכנות נסיעות, וספרנות. הייתי מורה, ספרנית, התחתנתי נולד גיא, עבדתי במשרד הנסיעות "אמריקן אקספרס". גרתי באותה תקופה 7 שנים ברחובות. חזרתי לירושלים ועבדתי במשרד התיירות בכמה מחלקות, בתפקיד האחרון אחראית על "ממשלה ירוקה" - " קיימות"- שימור הסביבה. פעילויות אחרות - מעורבות קבועה במחאות בכיכר פריז, פעילות בתנועה הרפורמית בעיקר בהר-אל. חיה בזוגיות שנים ארוכות. אנשים וארועים שהשפיעו, עיצבו ונתנו לי השראה:

1. אימי, בנתינה, עזרה לזולת חמלה על בעלי חיים ושמירת הסביבה.

2. סבי יוצא הדופן והנהדר, היה יקיר ירושלים. באומץ הלב שגילה, בגבורה בלתי רגילה בזכותו ב48 היו תרופות ואוכל לנצורים בהר הצופים כי הצבא לא לקח סיכון. הוא שהעביר לי עמידה איתנה בדעותי בכל מחיר.

3. בת דודתי הייתה הצעירה מבין חטופי אנטבה. התכוונה לטוס למשפחה בפריז, והגיעה לאוגנדה...עברה לא מעט. וזה נתן לי להבין שבדקה מסויימת אתה על גג העולם, ורגע בבור. 4. לבסוף מורי היקר לפילוסופיה - יעקב לביא, שדמותו של סוקרטס ודיוגנס הלכו לפניו כעמוד האש. חי בצניעות והסתפקות במועט באופן יוצא דופן. עובדת בשנים האחרונות בגימנסיה רחביה בהשגחה על בחינות בגרות - ישנן בחינות בגרות בחורף חודשיים, ובקיץ שלושה חודשים.
הרשו לי לסיים מדברי שני הפילוסופים סוקרטס:" לא להיזקק לדבר הוא- אלוהי". ודיוגנס: "אלכסנדר מוקדון עבר ברחוב וראה אותו ישן בחבית. שאלו האם אפשר לעזור לך במשהו? הפילוסוף ענה: כן. האם תוכל קצת לזוז, כי אתה מסתיר לי את קרני השמש".

עפרה בן יעקב

יצואנית של התרבות הישראלית

לקראת סיום הלימודים הגעתי לגל"צ למיון לקורס קריינים. שופעת בטחון עם רקורד של קריינית ומנחה מדופלמת ביסודי, בצופים ובבית חינוך, הייתי בטוחה שהמשימה קטנה עלי. עברתי את הסינון הראשון שבדק התאמת קול למיקרופון, אחריו ניתנה לנו רשימה של שמות קשים (סטראבינסקי, שוסטקוביץ' וכו') וגם ניתן לנו זמן להתאמן עליה. חשבתי שלגבי, האימון מיותר והתנדבתי להיות "ראשונה" להמשיך את המבחן. גימגמתי כהוגן ובזה סיימתי את הרומן עם גל"צ. לא הועילה לגביי המצאותו של גדי לבנה, שהיה כבר "ותיק" בתחנה ונהנה לשמוע את חברתו מבית הספר. באחד הלילות האזנתי לתוכנית "הלילה", עם רם עברון, שטרח להציג את "דור העתיד" בגל"צ שם כיכבתי בגמגומי.

הצבא הועיד אותי ליחידת בקרה בח"א בסיני, שם היה לי שירות מרתק בעידן מלחמת ההתשה במסגרתה פעל חיל האויר נמרצות באזור. אחר השירות התקבלתי לעבודה במחלקת הצופן של משרד החוץ, במקביל ללימודים בעברית בחוגים ספרות ולשון, במגמה לגדול ולהיות מורה לספרות. במהלך הלימודים החלפתי את לימודי הלשון בלימודי פילוסופיה ותאטרון שפתחו לי אשנב לעולם אחר. למדתי "תעודת הוראה" עם מורים נפלאים כמו ס.יזהר, והתחלתי ללמד בבית ספר ערב עוד לפני השלמת הלימודים. וכאן, השתנו התוכניות כשמוניתי לצפנית בקונסוליה בניויורק, חלומו של כל צפן...בשנים 79-84 שהיתי בניו יורק, גמעתי את העיר ואת כל הטירוף שידעה להציע. כיוון שלא הייתי במעמד של "דיפלומטית" הרשיתי לעצמי לנסות הכל.

החוויה של שרות בחו"ל והמפגש עם עבודת המשרד בנציגות גרמו לי לשנות כיוון ובמקום "להיות מורה לספרות" , להשתלב בעבודת המשרד מעבר למחלקת הצופן. אחר כמה שנים במח' הסברה, מוניתי לקונסול הסברה בשיקאגו, כאחראית על הסברה בכל הקמפוסים של המערב התיכון. תפקיד קשה ומאתגר בשלהי האינתיפדה הראשונה כשמעמדה של ישראל בקמפוסים היה "על הקרשים". במהלך העבודה בקמפוסים וביחד עם הרתיעה שפיתחתי לנושא ההסברה, גיליתי את כוחה של התרבות הישראלית כגורם מחבר ומגשר עם קהלים שונים ואט אט הקדשתי כל מאמץ להתמקד בנושא וללמוד אותו עצמאית בשטח. כל פעילות תרבותית שיזמתי שכנעה אותי בחשיבות וביתרון של התחום על העיסוק בהסברה בנושאים שקשה להסבירם. למזלי, באוירה של הסכמי אוסלו, וברוחו של פרס, החלט לתת דגש לתחום התרבות והכלכלה ע"ח העיסוק ההיסטרי בהסברה.

חזרתי משיקגו עם "אובססיה" לפתח ולחזק את תחום התרבות, ואכן עמלתי רבות ללמוד להכיר ולדעת את האוצר הגדול של העשייה התרבותית בארץ ולחברו אל העולם. גיליתי שבכל תחום יש לנו מקור גדול לגאווה, יצרתי מסגרות של אירוח מנהלי פסטיבלים מהעולם כדי לתת להם לחוות את היצירה הישראלית. העיסוק הזה מילא אותי עניין וסיפוק מעבר למוכר במשרד ולכן ניתן לי השם "אום קשתום". קש"תום זה שם האגף לקשרי תרבות ומדע. ב30 השנים האחרונות עסקתי רבות בשמירה על מעמדו של התחום במשרד, הכשרת צוערים בנושא וכן הכשרת היוצאים לחול, שלא יחששו לתת לנושא עדיפות עליונה, גם אם אינו נחשב בחוד החנית של העבודה הדיפלומטית. בשנים 2001-2005 חזרתי לניו יורק בתפקיד "נספחת תרבות", וזו היתה חוויה ניו יורקית שונה ואחרת מזו שהיתה לי כצפנית. בשובי מניו יורק ניהלתי את המח' לאמנויות והמשכתי במלחמה על התודעה במשרד לנושא התרבות. אובססיה כבר אמרתי?
בשנה האחרונה פרשתי לגימלאות. הניתוק מהמשרד היה קשה אף כואב.

קיבלתי הצעות רבות ממוסדות תרבות הן בת"א והן בירושלים. התבלבלתי ולא הצלחתי להחליט אם להשאר בירושלים או להעתיק מגורי לת"א. מה מוזר שאני אוהבת את שתיהן, וממשיכה לנוע ביניהן, לא בלי קושי. אוהבת מאד תאטרון ומחול, ומרבה להמשיך להיות מעורה בתחומים אלה וכמובן גם בקולנוע הישראלי, שגם הוא עושה נפלאות בעולם. הספרות העברית מהווה שגריר נפלא במקומות שונים בעולם. אם בעבר היו אלה "שלושת הטנורים" - עוז, יהושע וגרוסמן, הרי שכיום מככבים רבים וטובים - מאיר שלו, צרויה, קרת, אפלפלד ועוד. דיפלומטית בכירה מנציגות האיחוד האירופי הגיעה ארצה לביקור קצר בעיקר כדי "לגעור בנו". למרות קוצר הזמן, ביקשה ממנכ"ל משרד החוץ שיגשים לה חלום, והוא? לפגוש את צרויה שלו. נתבקשתי לעקור הרים לממש את חלומה, ואכן, בדרך לשדה התעופה נסעה לחיפה לפגוש את צרויה. יהושע סובול ביים לאחרונה את מחזהו האלמותי "גטו" בסין עם קאסט סיני, בהצלחה גדולה. ההצגה נדדה ונודדת בכל ערי סין מזה כמה חודשים. את לוין מעלים בהפקה מקומית במקומות רבים ביניהם - פולין, צרפת, רומניה, גאורגיה ועוד ועוד. גאוה גדולה ומתמשכת.

רותי בן צבי / לוי

האהבה תמיד תנצח

רותי + יורם
למדנו באותה כיתה יא – יב ביולוגית.
נפגשנו ,התאהבנו ומאז אנחנו ביחד .
50 שנה , 5 ילדים , 5 נכדים ( לא סופי) ואהבה אחת גדולה. עם גמר יב' למדתי בבית ספר לאחיות סיימתי כאחות מוסמכת התגייסתי לצבא עשיתי קורס קצינות ( בה"ד 12) . במלחמת יום הכיפורים הייתי אחות חדר ניתוח בבית חולים רמב"ם חיפה. מראות קשים ביותר פלוס דאגה לבן זוג שהיה מגויס למעלה מחצי שנה. אחרי המלחמה הזאת מיסדנו את הקשר בינינו ( בקיצור התחתנו) בהמשך נדדנו ברחבי ארץ ישראל בעקבות העבודה והלימודים של שנינו.
רוב הזמן הייתי אחות בבתי חולים שונים , אחות חדר ניתוח ואחות במחלקה גניקולוגית וגם בתפקידים ניהוליים שונים בבתי חולים.
בין לבין עשיתי תואר ראשון בסיעוד, למדתי מינהל בתי מלון ועבדתי שנתיים נוספות במלונאות. בשנים האחרונות אנחנו גרים בכפר ורדים. אני עדיין עובדת בתחום הרפואה בחלקיות משרה ובחלקים האחרים סבתא פעילה ונשאר לי עוד קצת זמן לבלות עם בן זוגי.
נשמח להיפגש עם חברינו לכיתה ולמחזור.

חנה בנבנישתי / ששון

קורות חיים - 50 שנים

התגייסתי לצה״ל ושובצתי כפקידת קישור למילואים. עוד בטירונות זומנתי לקורס קצינות. אולם נאלצתי להיות קל״ב מסיבות משפחתיות וויתרתי על הקורס . בשנת 1971 התחתנתי עם חברי איציק . נולדו לנו 4 ילדים בן ו-3 בנות. ילדים מקסימים. המשכתי ללמוד במכללת הדסה - מעבדנות רפואית. עבדתי בבית חולים הדסה הר הצופים והדסה עין כרם . במהלך עבודתי עשיתי השלמת תואר בביולוגיה . עבדתי 40 שנה במעבדה למיקרוביולוגיה. מעבדה מענינת ומאתגרת כל יום מחדש. מאד אהבתי את עבודתי . כיום יצאתי לפנסיה .גרה בגבעת זאב נהנת מתרבות הפנאי - מתעמלת , רוקדת, הולכת לסרטים, הרצאות ומטילת בעולם. יש לי 9 נכדים חמודים שממלאים לי את הזמן הפנוי בכייף. האמת שהרבה מתקופת התיכון הספקתי לשכוח . יהיה נחמד להיזכר בעבר הרחוק ולפגוש חברים משכבר הימים... להתראות בכנס .

שמואל בעלול

רוני בר

אברהם ברסי בר סימן טוב

אדם רגיל ולא יותר

התגיסתי לצה״ל באוג׳ 1969.
הדרכתי בבה״ד 10 (בית ספר לרפואה צבאית) ובהמשך שרתתי כחוג״ד בבית ספר לשריון.
במלחמת יום כיפור הייתי בפלוגה רפואית שצורפה לאוגדת ברן בסיני.
לאחר המלחמה למדתי משפטים באונ׳ העברית ב1977, הוסמכתי לעריכת דין ומאז אני עובד כעורך דין בירושלים.
יש לי משרד פרטי ותחום עיסוקי משפט אזרחי - בעיקר מקרקעין.
אני נשוי לאהובה (גם היא בוגרת בית חינוך שנים אחרינו) מיילדת בהדסה עין כרם ולנו שלושה ילדים יובל (חייל נח״ל) גלעד ויעל (תלמידי תיכון). אנחנו גרים בהר אדר.
באופן לא מפתיע השם ״ברסי״ דבק גם בילדיי ללא כל יוזמה מצדי.
עשיתי לעצמי מנהג של קבע ומזה שנים רבות אני עולה ביום הזכרון להר הרצל, לבקר את חברינו מוני אלסברג, משה אלוס וישראל ריינהרץ ז"ל. כולם בחלקה אחת. ככל שחולפות השנים הולכים ומתמעטים הפוקדים את קבריהם וככל שירחק היום לא יהיה מי שניח פרח על קברם. אשמח אם תמצאו פנאי ותתפנו לעלות להר.

נתן / און בראון / און בר

הנוסטלגיה - דם צעיר בעורקיי

הגעתי לבית חינוך עם חברות וחברי ילדות מבית הספר היסודי "לוריא". אני זוכר מאד לטובה את המורים לספורט דוד אלדר ויואב עפרון, את המורה לתנ"ך אורי קורין, את המורה להיסטוריה אהרון שי, את המורה לכלכלה שבתאי שי, את המחנכת קולודני שהמליצה שאלך למגמה חברתית ואעשיר את עולמי שיהיה ריאלי בכל מקרה... ואת המחנכת נחמה אוריין שההריונות התכופים שלה, הותירו בי רושם עמוק...

כיליד 1952, התגייסתי רק בפברואר 70, וכך הספקתי לטייל באירופה - עוד לפני הצבא, יחד עם החבר היקר גידי צימרמן. בשביעית הצטרפתי, יחד עם ידידי מוטי בן זאב (וויסקופ), לחוג סיור וניווט של בוגרי סיירת הצנחנים, לזכר לוחמיה שנפלו בגשר קידרון בקרב על העיר העתיקה. בזכות החוג הזה, התגייסתי ל"אגוז", הדרכתי לוחמים והשתתפתי בפשיטות רבות כלוחם וכמ"מ, נפצעתי לקראת סוף השירות ואני נכה צה"ל ברגלי. נישאתי 3 ימים לפני מלחמת יום כיפור לענוה - ירושלמית שורשית טבעונית שלמדה שנה מתחתנו בליד"ה (רקדה בהורה נעורים - הורה ירושלים - עם דורון ועם לולי..). "ירח הדבש" היה צו 8 ל8.5 חודשים. נלחמתי עם פלוגת צנחנים וותיקה בסיני (וותיקי הפלוגה סיפרו לי שכבשו עם רפול, במלחמת השחרור - את מנזר סן סימון - שלידו התגוררתי בחוות הנוער הציוני...).

ב 1978, עם 2 ילדים קטנים, נסענו ללימודים בוויסקונסין, ארה"ב, שם סיימתי תואר ראשון ותואר שני באדריכלות. התמחתי בבנייה ירוקה מותאמת אקלים, ואני יועץ משרד האנרגיה מזה 40 שנה. במהלך השנים נולדו לנו עוד 3 ילדים, אנחנו מתגוררים באמירים 43 שנים ומפעילים את המלון המשפחתי. עד גיל 50 שרתתי במילואים - מעל 120 ימים בשנה - רק ביחידות קרביות, והייתי מ"פ ומג"ד לאורך שנים ארוכות. אני מתנדב בדם, מנהל תיאטרון בשלומי, חבר בוועד המנהל של מכללת צפת ועוד...

כיום, 3 מילדינו ו - 3 מנכדינו מתגוררים בארה"ב והם ואנחנו כל הזמן "על הקו". הבן הצעיר חי בקומונה באלסקה, אנחנו ממתינים עימו לנכד השביעי שבדרך. בזכות זוגתי - נכדינו הם דור חמישי לטבעונות (!).

הרעיון למפגש המחזור המרגש, עלה לי בזכות "פסטיבל" התקשורת לציון 50 שנה לנחיתת האדם על הירח - 1969! לקח לי 30 שניות לשכנע את גידי להוביל את האירגון ולצרף לצוות ההיגוי את נירה ודורה המקסימות. בזכות הכנס, אני מחדש קשרים עם חברות וחברים - פאר היצירה הירושלמית האסלית.

סיפורי החיים המרגשים והמגוונים שפורסמו בקבוצה בחודשים האחרונים ושמככבים במצגת, הם אות כבוד למחזור 69 המשובח, של בית חינוך וסיבה לאופטימיות. ריכוז איכותי יוצא דופן של כשרונות, הגשמה עצמית בכל המגזרים, התנדבויות בשפע, אהבת הארץ שלנו שמיוצגת בכבוד בכל אזוריה, ושורשיות עם טעם עז של ישראל הטובה והישנה - הם המורשת שלנו. תודה רבה על שיתוף הפעולה!

שמואל ברוכיאל

חלמתי מילדותי וממשיך לחלום

מתחיל בגיוסי לצבא בנובמבר 69 אחרי טירונות שריון - התבקשתי להתנדב לקורס קציני אספקה כולל תקופת קבע קצרה. כילד טוב ירושלים - לא סירבתי כמו הרגלי תמיד. רוב שרותי הסדיר עבר בחטיבת "ברק" ברמת הגולן עד שחרורי ולאחריו גליתי שכמעט כל חברי מהשרות הסדיר נהרגו בשעות הראשונות של מלחמת יום כיפור, טראומה לא פשוטה. אחרי שירות של שנה שלמה במילואים בדרום בגלל המלחמה האיומה - התחלתי ללמוד כלכלה לתואר ראשון בירושלים במקבל לעבודתי במשמרות במחשב בביטוח לאומי. כתוצאה מכך גם נדבקתי כמובן בחיידק המחשוב כולל לימודי תואר שני במערכות מידע. מילאתי תפקידים רבים בתכנות וניתוח מערכות עד לפרישתי בתפקיד של מנהל תוכנות הפעלה בביטוח לאומי. בשנת 1983 נולד בני הראשון נדב מנישואי הראשונים ומאז עברתי תקופה לא קלה של כמה מערכות יחסים בזוגיות שלא צלחו בגלל בעיות התאמה ובמהלכן נולדה גם בתי השנייה מיכל שבקרוב מסיימת את שירותה הצבאי. למרות המשברים הבלתי נמנעים בזוגיות, קשרי עם ילדי נשארו טובים תמיד עד היום. אחרי לימוד והפקת לקחים עצמיים בנושא הזוגיות, הגעתי לדבר האמתי - זוגיות מאושרת ונישואים כמעט 20 שנה לאשתי היקרה רותי עם הרבה חוויות משותפות ואיכויות חיים למרות שלא נולדו ילדים נוספים. בפרישתי המוקדמת בשנת 2003 עזבתי חוץ מהעבודה, גם את ירושלים במטרה לקיים את הקשר עם האשה שבניתי אז איתה את חיי אחרי כל המשברים הקודמים. משתתף בחבורת זמר "תות" רמת השרון כבר שמונה שנים. נגינה ע"י לימוד עצמי על גיטרה. מתנדב ביעוץ לקשיש של ביטוח לאומי בעיקר בביקורי בית להפגת הבדידות ואירוח חברה לקשישים. מתנדב גם בקופ"ח מכבי עם חולים שסובלים מדכאון עקב מחלתם. מתנדב כבר שנים רבות באגודת "המחשב הוא גם ידיד" של עירית הרצליה בעיקר בקורסי סמארטפון שמעבירה העיריה. המוטיבציה להתנדבות עם קשישים היא גם בגלל שאנחנו כבר קצת קרובים לכך...

רפי ברוק

לאחר סיום הלימודים בבית חינוך ובחלוף הקיץ הסוער של 1969, התגייסתי בנובמבר ושירתתי כחובש. זו היתה החשיפה הראשונה שלי לתחום הרפואה וכנראה נשביתי, כי לאחר השיחרור ב-1972 הקדשתי שנת לימודים מאומצת במכינה הקדם אקדמאית באוניברסיטה העברית להסבה למדעי הטבע ושיפור ציונים, ואכן התקבלתי ללימודי רפואה בת"א. התחלתי ללמוד ב-1974 לאחר גיוס ממושך במלחמת יום כיפור בחזית התעלה (כחובש עם הרבה חוויות קשות).
אחרי סיום הלימודים ותקופת הסטאז התמחיתי ברפואה פנימית (5 שנים) ובגסטרואנטרולוגיה ומחלות כבד (שנתיים נוספות..). לאחר סיום התמחויות אלה שהיתי בארה"ב מ-1989 עד 1991 עם אשתי רונית ושני ילדינו הקטנים (אז) במסגרת Fellowship באוניברסיטת Yale הידועה, שם עסקתי בעיקר במחקר בסיסי בתחום של מחלות כבד ודרכי המרה. אפשר לומר שסיימתי את הלימודים וכל ההתמחויות בסביבות גיל 40..לאחר חזרתנו המשכתי בעבודתי בבית חולים וולפסון ובהמשך באיכילוב. במשך השנים מילאתי תפקידים באיגוד הישראלי למחלות כבד ובמועצה הלאומית להשתלות, טיפלתי כמובן באין ספור חולים והשתתפתי במחקרים רבים בתחומים שונים ובשנים האחרונות בעיקר בתחום מחלות הכבד הוירליות. מבחינת הוראת תלמידים גם אני סגרתי מעגל (לא בבית חינוך..) בפקולטה לרפואה בת"א שם אני מלמד ומרכז קורס בגסטרו ומחלות כבד עד עצם היום הזה (נראה שקצת יותר קל ללמד סטודנטים לרפואה מאשר תלמידים "שובבים" בגיל ההתבגרות).
מבחינה אישית אני נשוי לרונית מאז 1981 ויש לנו 2 בנים ו-3 נכדות מקסימות (כמובן). ממשיך לעבוד ומשתדל גם ליהנות.

חיים בריל

מוטי ברנשטיין

חברותי, לגלגן, אמין, חרוץ

בתום ביה״ס התיכון שירתתי בסיירת ״שקד״ 3 שנים. עם השחרור למדתי רפואה כללית 3 שנים ברומא ובשנה 4 עברתי לרפואת שיניים באוניברסיטת ת״א שם סיימתי.
באוניברסיטת ת״א נפגשתי עם רפי ברוק ואפרים אמויאל (אביתר) . הם היו שנה מעלי ברפואה כללית כאשר אני הייתי בשיניים. לאפי אני מגיע
גם בתור פציינט.
בהיותי סטודנט שנה שניה נסעתי עם רעייתי לבקר בלונדון את מייק גנור (מיכאל גרוספלד) , חברי הטוב מילדות, שם למד, ושהינו אצלו שבוע. אח״כ נעלם לי.
בעקבות נישואיי (הערת העורך - נישאו בדיוק ביום נישואיי 20/9/73), עברתי לת״א שם אני חי ועובד עד היום. שני ילדים וארבעה נכדים. בקשרים קרובים עם מספר בוגרים עד עצם היום הזה.
עם שמוליק זומר , מאיר יוסף , לאה רייכר אני בקשרים מעולים עד היום. עם נימה אורון ושמואליק ברוכיאל גם כן אך פחות .
את צה״ל סיימתי כחוגר אך בתום הלימודים עשיתי קורס קציני רפואה ושירתתי במילואים עד גיל 54 . והשתחררתי בדרגת סרן .

יוסי גבאי

יחזקאל גבאי

דרור גביש

אסתר גולדנברג

ברטה גולדנברג

לאה גופמן ז"ל

רחל (אוקי) גיל / גור

אישה, סבתא, מחנכת בנשמה

לאחר סיום התיכון , התגייסתי לצה״ל- שרתתי כמכשירנית במחלקת אופטיקה ב״מחנה נתן״. שם עסקתי בתיקון מכשירים אופטיים ושם גם פגשתי את בן - זוגי ואבי ילדי..
לאחר נישואינו שירתנו בקבע וגרנו ב״באר -שבע״ , לאחר מכן שבנו לירושלים האהובה ומאז אנחנו פה.
למדתי הוראה ובמשך 32 שנה הייתי מורה ומחנכת בבית- ספר ״ גבעת - גונן״ שברוח ערכי העבודה. מקום שהיה המשך ישיר וטבעי לערכים שהנחילו לי מבית והנחילו לנו ב-״בית- חינוך״. העבודה היתה משמעותית ביותר בחיי - מאתגרת וייחודית מאוד. גם לאחר שפרשתי , אני חשה חלק אינטגרלי ממשפחת ״ גבעת- גונן״ ומודה על ההזדמנות שנפלה בחלקי לקחת חלק בהקמת בית הספרהמיוחד הזה, ( אגב - שניים מילדי הפרטיים למדו בו מכיתה א׳ ועד י״ב).
אז אם בילדים עסקינן - נולדו לנו 4 ילדים ( 3 בנים ובת אחת). הבכור בן 47 חי באוסטרליה ולו 2 ילדים. לשמחתי הילדים האחרים ( 42, 38, ו30), חיים בארץ . שניים מהם בירושלים . יש לי בארץ עוד 2 נכדים חמודים.
מאז פרשתי אני מרבה לטייל בארץ ובעולם, עושה ספורט, רוקדת, משחקת ברידג׳, מציירת ומשתתפת בחוגי העשרה מגוונים.
אני זוכרת את תקופת התיכון כחוויה כיפית ומהנה!
מצטערת על שלא יצא לשמור על קשרים עם החלק הארי של החברים ומצפה למפגש מביך משהו ועם זאת מרתק ומרגש!

עמליה גרובגלס / רבינוביץ

להלן קורותי: צבא, לימודים, עבודה, נישואים, ילדים, נכדים, יציאה לגימלאות. לא ממש מרתק אבל טוב. תצטרכו להסתפק בכך, ללא תמונות מהתיכון.

יצחק גרומן ז"ל

קיבוץ געש כתב בתאריך 17/11/69: יצחק גרומן ז"ל נולד ב6/1/52 בשכונת מורשה בירושלים, להוריו משה ורבקה גרומן. את שנות ילדותו הראשונות עבר בשונת מולדתו, ובהיותו בן 4 שנים, עברו הוריו לגור בשכנות לסבא ולסבתא בשכונת סנהדריה, מהשכונות הצפוניות של ירושלים.
את שנות לימודיו עבר יצחק בבית הספר סוקולוב וכתלמיד מצטיין המשיך לאחר מכן בבית חינוך בירושלים.
ביולי 1969 עמד בבחינות הבגרות בהצלחה רבה והתגייס במסגרת גרעין מש"ב, לשרות פעיל בנח"ל. הפך לחייל בשרות ללא תשלום. במסגרת עבודות המשק - עבד בפרדס ובמספוא ולאחרונה ראינוהו כולנו סובב במשק כגנן נוי מתחיל.
איציק התבלט בגרעין בהתענינותו הרבה בכל הסובב אותנו, בבעיות הקטנות של הקיבוץ, ובבעיות הגדולות של המדינה.
הירבה לטייל ולשוטט - ובאהבתו לראות ולספוג טבע ונוף מצא את מותו (בתאונת טרקטור שהתהפך).
השאיר סבא וסבתא, אם ואב, שתי אחיות, קרובים וידידים רבים.
דר' שמשון קירשנבוים כתב לזיכרו, בין היתר: הייתי מחנך של הכיתה שבה למד בשנה האחרונה, הוא כיתר חבריו, חשו את האחריות המוטלת עליהם לגורל מדינתם ומולדתם. הוא היה ער עד מאד לבעיות השעה והעסיקו אותו מאד הבעייה הערבית ודמותו החברתית של בית-ספרנו. את קטעי-הספרות שהביא לקריאה בשעורי המחנך, והדיונים שהדריך בשעורים אלו, שאב מנושאי הפעולות של תנועת הנוער שלו. הוא היה חדור הכרה , כי הוא מחדש דרכי-חיים, וצועד בדרך הנכונה, בחינת מי שמצא את האמת לאמיתה. הביע את השקפותיו ללא חשש וניסה לכוון את דרך מחשבותיהם של חבריו לכיתה.
יחסו ללימודים היה אישי מאד, הוא אהב מקצועות מסויימים ולהם הקדיש תשומת לב רבה, ואילו את יתרם למד, כדי לצאת לדי חובתו כתלמיד. אף על פי שבחר במגמה הביולוגית, היה הומניסט בנפשו והגיע להישגים בלימודי המקצועות ההומניסטיים והחברתיים. הוא נקטף באיבו, כשהוא נמצא על סף החיים...

מיכאל מייק גרוספלד מנור

יעקב גרופר

ילד טוב בסך הכל

אחרי התיכון התקבלתי לעתודה אקדמית ווסיימתי לימודי פיזיקה ומתימטיקה באוניברסיטה העברית.
לאחר השרות הצבאי עברתי לטכניון, שם סיימתי לימודי הנדסת אלקטרוניקה (התברר לי שאין ליי את האיכויות הנדרשות לקריירת מחקר בפיזיקה).
שרתתי בצבא בין 72 ל-75 בחיל המודיעין ( וכן כ-50 ימי מילואים כל שנה ב-20 שנים הבאת). השתחררתי סגן והתקדמתי לרב סרן. הפרק הצבאי היה מעניין מאין כמוהו- מחמ"ל פיקוד דרום בחפ"ק באום חשיבה ביום הכיפורים, דרך אוגדה 252 בשלום הגליל וכלה במלחמת המפרץ הראשונה.
בצד המקצועי האזרחי התמחיתי בתחום של מבדקים אוטומטיים (ate) לכרטיסים ומכלולים אלקטרוניים. משנות ה-80 עסקתי בתחום זה מספר חברות ובמגוון תפקידים: פתוח, שיווק, ניהול.
יוצא לפנסיה בימים אלה.
הצד המשפחתי: נשוי +2 ( בת בגיל 22 ובן בגיל 20) .
לכל בעלי/ות הנכדים/ות המרימים גבה: התחתנתי בגיל 40+ (לא סבלתי כרווק..).
אני סקרן לקראת המפגש, אך גם חושש מ הפער הבלתי נמנע מהזכרונות היושבים בראש על אנשים בגיל 14-18 לביו המציאות של 50 שנה אחר כך.
לפחות הפיילוט שעשיתי - פגישה עם שמואל ברוכיאל- היה מוצלח.

נעה גרינברג / עפרת

היה היה פעם....

בתקופת התיכון, חיי החברתיים התרכזו בשמו"ץ. בספטמבר 1969 התגייסתי לנח"ל עם חברי מהשומר הצעיר כחלק מגרעין שיועד לקיבוץ שדה יואב. השירות הצבאי כלל תקופה מקסימה "בהיאחזות הנח"ל..." בצופר כמו גם תקופה קשה של הפגזות במסגרת מלחמת ההתשה- בהיאחזות גשור ברמת הגולן. לאחר השירות נשארתי עד ספטמבר 73' בשדה יואב כאשר למרבה הצער, השנה האחרונה לשהותי שם כללה בעיקרה ליווי של בן זוגי דאז בתהליך שיקום לאחר פגיעה מוחית בתאונת דרכים, ממנה התאושש רק באופן חלקי.
ב1973 התחלתי את לימודי באוניברסיטה העברית: צללתי ללימודי התואר הראשון בחקלאות שרובו היה ברחובות, ומיד עם סיומו שבתי לירושלים להמשך לימודי התואר השני והשלישי בתחום המיקרוביולוגיה. בתחילת הדוקטורט שהיתי כחוקרת אורחת באוניברסיטת רוקפלר במנהטן- ניו יורק, במשך קרוב לשנתיים מדהימות ומפעימות.
בשנת 1981 הכרתי את בן זוגי- עמו אני חולקת את חיי מאז, ויש לנו שני ילדים: בן 33 ובת 31.5 נשואה + 1, לא סופי....
ב1992 זנחתי את הפיפטות והמבחנות ועברתי לתחום ההוראה. עד לפרישתי מהוראה לפני שנה, לימדתי ביולוגיה כחמש שנים בתיכון גבעת גונן ואח"כ עוד 20 שנה בליד"ה. במקביל עבדתי בתחומים הנושקים להוראה ולהוראת המדעים: הרצתי במכללות, ארגנתי השתלמויות מורים, עבדתי במשרד החינוך ועוד. מאז 2008 עובדת גם באוניברסיטה העברית כמנהלת תחום הביולוגיה במעבדות בלמונטה- מעבדות המשרתות מורים ותלמידים למדעים מירושלים ומכל הארץ. אני צפויה לפרוש מעבודתי באוניברסיטה בעוד שנה.
ובזמני החופשי? משפחה, משפחה, טיולים, נסיעות והרבה מוזיקה (כולל שירה במקהלה).

חמדה גרשון

רינה דדיה

עוזי דהרי

ירושלמי אוהב ים

את התיכון עזבתי אחרי כתה י' מכיוון שטיולים בארץ ופעילות ב״מחנות העולים״ משכו אותי יותר.
התגייסתי לסיירת שקד ושירותי שם ארבע שנים, סיימתי כמפקד פלוגה.
במלחמת יום הכיפורים נפצעתי ליד העיר סואץ, וכשיצאתי מבית החולים עשיתי הסבה לשריון.
למדתי ארכיאולוגיה וגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית, ועם סיומם עברתי לסנטה קתרינה והייתי מדריך וארכיאולוג בבית ספר שדה ״צוקי דוד״. שם חקרתי את נזירות סיני, מחקר עליו כתבתי דוקטורט מאוחר יותר. עם החזרת סיני ניהלתי במשך שלוש שנים את בית ספר שדה עין גדי.
בשנת 1982, לאחר החלמתי מפציעה נוספת במלחמת לבנון הראשונה נישאתי לזוגתי ליאורה, עברנו לירושלים, המשכתי בלימודי ארכיאולוגיה ובמקביל עבדתי ברשות העתיקות, שם הקמתי וניהלתי את היחידה למניעת שוד עתיקות ואת היחידה לארכיאולוגיה ימית. בהמשך מוניתי לסגן מנהל רשות העתיקות והמדען הראשי שלה. בתפקיד זה נשאתי כעשרים שנה עד לפרישתי לגמלאות לפני כשנה.
במקביל לעבודתי ברשות העתיקות לימדתי ארכיאולוגיה תת-ימית באוניברסיטת חיפה, וגם שירתי במערך המילואים בתפקידי פיקוד שונים, ופרשתי בדרגת אלוף משנה.
נשוי כאמור לליאורה, לנו שני בנים, ואנחנו מתגוררים במבשרת ציון.

יהודית דונקלמן / דונקלמן האיש

אוהבת את החיים

אפתח ואומר שבתקופת גיל הנעורים חשתי בדידות וחוסר אמון בעולם המבוגרים. חוויה זו זרעה את ניצני החלום לעבוד עם מתבגרים. נישאתי בגיל 18 וחצי ולאחר 4 שנות נישואים וילד יקר ואהוב ( בן 47) התגרשתי ולאחר כשנתיים התחתנתי עד עצם היום הזה, סה"כ 3 בנים, 6 נכדים והשביעי בדרך. עבדתי כגננת במושב נאות הכיכר , ב1986 נסענו לרפובליקה הדומיניקנית ל5 שנים. כשחזרנו , למדתי קרימינולוגיה והתחלתי להתנדב בעמותת על"ם, לאחר שלוש שנות התנדבות הצטרפתי כעובדת מן המניין והייתי שותפה להקמת פרוייקט למען קטינים הנמצאים בזנות .
ב15 השנים האחרונות אני עובדת בתיכון לאמנויות ביפו, המיועד לנוער שנשר ממסגרות קונבנציונלית כרכזת תכניות המשך ומלווה את הבוגרים שלנו בהמשך חייהם. .אוהבת מאד את עבודתי.

מרים הימל ז"ל

גדי הלבן / ליבנה

סימה המאירי / מקדוסי ז"ל

גימלאית משרד החינוך

סימה נפטרה, לאחר שכתבה את סיפור חייה, חודשיים לפני הכנס: בצבא הייתי בצוות של מצעד 4 הימים. לאחר מכן בסמינר בית הכרם. נישאתי ועבדתי כמורה 30 שנה. עברתי לרמלה. עשיתי הסבה להוראת נהיגה וזה עיסוקי כרגע. יש ירידה בבריאותי ואני בחופשת מחלה בימים אלה. אני נירגשת לקרוא את כל השיחות האלה ואיזה מהלך חיים עברנו כולנו בחמישים השנה שעברו.

רחל הניג ז"ל

מיכאלה הרצבי

שמשון ויגודר

קורותי מאז שעפתי מהתיכון

בדיעבד, העובדה שקירשנבאום העיף אותי מבית חינוך בסוף כיתה י', ביוני 1967, הייתה ברכה גדולה. עובדה זו, יחד עם המלחמה, עיצבו את חיי במשך שנים רבות. חוויית החרדה שלפני המלחמה וההיבריס שלאחריה טלטלו אותי. כבר בספטמבר 67 כתבתי עם עוד שני תלמידי תיכון כרוז נגד תנועת ארץ ישראל השלמה, וכשחילקנו אותו הותקפנו באלימות פיזית קשה. חוויה זו הביאה אותי אל תנועת מצפן, שהייתה התנועה היחידה אז שהשתמשה במונח "כיבוש" והתנגדה לו. בחוגי מצפן, בנוסף להפגנות, עסקו בלימוד אינטנסיבי של כלכלה, פילוסופיה והיסטוריה של הציונות, כאשר המורים היו מרצים מהאוניברסיטה חברי התנועה. אפשר לומר ששם התרחשו לימודי התיכון האמתיים שלי. באותה התקופה גם חברתי לבוהמה הירושלמית שהסתופפה בקפה טעמון ובמרתפי סוראמלו. את קיץ 68 שהיה תקופה מעצבת עבור צעירים בכל העולם והשמאל החדש, חוויתי באופן אישי – בלונדון בפסטיבלי מוזיקה (באחד מהם הופיעו ה-who והאבנים המתגלגלות, שאותן חיממה להקה לא מוכרת – הפינק פלויד), בפאריז חודשיים אחרי מאי 68, ובמקרה גם עזבתי את פראג ברכבת האחרונה בזמן פלישת הרוסים ב21.8.68. ב-69 התגייסתי לצבא ועשיתי שירות חלקי. ב-1971 הייתי בין שלושה אנשי שמאל אשכנזים צעירים שהיו ממייסדי ומארגני הפעילויות הראשונות של תנועת הפנתרים השחורים במוסררה. תרמנו מכל הידע שנצבר בפעילות השמאל על ארגון הפגנות, כתיבת כרוזים ובכלל יסוד תנועה פוליטית. חרשתי אתם את כל הארץ, משלומי עד ירוחם, וגיליתי את עיירות הפיתוח ו"ישראל השנייה". בתקופה שלאחר מכן חייתי שנה וחצי בלונדון ושנה בניו-יורק ובברקלי, ועסקתי בעבודות שונות – החל מעבודה כברמן בפאבים בריטיים ומוכר אנציקלופדיות, וכלה בהדרכה בבית יתומים יהודי, וכל אותה עת המשכתי להיות מעורב בפעילויות השונות של השמאל החדש. בברקלי, פלסטיני שהייתי מעורב במאבק לשחרורו ממעצר מנהלי הכיר לי את פרופ' בנימין הרושובסקי, והוא הזמין אותי ללמוד בחוג לתורת הספרות שהקים בתל אביב. עשיתי תואר ראשון בספרות כללית, ורק לקראת סיום התואר השני, כשכבר הייתי עוזר הוראה, הוחלט שלמרות הכול יהיה עלי להשלים כמה בחינות בגרות... בשלב זה החלטתי שאני לא רוצה קריירה אקדמית אלא מעדיף לעבוד עם אנשים, והתחלתי ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב. עשיתי תואר ראשון ושני, שאותו סיימתי בשלוחה של אוניברסיטת אנטיוך בסן פרנסיסקו, שם גם עשיתי התמחות והוצאתי רישיון MFCC. התמחיתי ועבדתי במרפאות ובבית חולים, וטיפלתי בילדים, מתבגרים, מבוגרים, זוגות ומשפחות מרקעים תרבותיים וסוציו-אקונומיים שונים. לארצות הברית הגעתי עם אשתי הראשונה ושם נולד בני הבכור איתמר. בין 1983 ל-1989 עשיתי דוקטורט בפסיכולוגיה קלינית בCSPP-BERKELEY ועבדתי עם אוכלוסיות מגוונות. בתקופה זו הייתה גם הפריחה של התנועה הלהט"בית וגם מגפת האיידס, ומצאתי את עצמי מטפל בחולי איידס רבים, בלי הכשרה, בליווי אנשים אל מותם. בשנת 1991 חזרנו לישראל ולאחר שנתיים נולדה בתי השנייה טליה. בתל אביב התחלתי פרקטיקה פרטית שנמשכת עד היום, ובמקביל לימדתי באוניברסיטת חיפה. הצטרפתי לארגון של פסיכולוגים ישראלים ופלסטינים, ובתקופת אוסלו עזרנו להקים את מערך בריאות הנפש בעזה ועסקנו בהכשרת פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ואנשי בריאות הנפש פלסטינים. במשך שלוש שנים עבדתי דרך משרד הביטחון בטיפול במשפחות שכולות. הטיפול בטראומה של ילדים מעזה ובמשפחות שכולות ישראליות היו הדברים הקשים ביותר שעשיתי בחיים. ב-1997 הקמתי עם שותף את מכון צייטלין ללימודי פסיכותרפיה ועסקתי בעיקר בארגון כנסים שעסקו בהשקה בין פסיכואנליזה ותחומי תרבות אחרים. ב-2000 הקמנו, עשרה פסיכולוגים, את "מכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו". עד אז היה רק מכון אחד בארץ, וכנגד כל הסיכויים הקמנו מכון משגשג שהיום יש לו הכרה בינלאומית ומאתיים חברים. בתקופה הזו לימדתי גם באוניברסיטת בר אילן ובאוניברסיטת תל אביב, ובנוסף לימדתי מהגרי עבודה בקולג' שהוקם בדרום תל אביב. ב-2005 אני ואשתי הראשונה מיכל נפרדנו, וכעבור מספר שנים פגשתי את אשתי השנייה מירי. ב-2012 נולד בני יואל, וב-2015 נולד בני הקטן אדם. הסיבוב הנוסף של ההורות גורם לי שמחה רבה, הילדים הגדולים והקטנים מסתדרים מצוין, ובמקום להיות בפנסיה אני מסתובב בגני שעשועים (כפי שאני עושה ברגעים אלה ממש תוך כדי כתיבת שורות אלה).

מרים וייס

מרדכי וייסקופ

יהודית וילהלם

אהובה וצ"ש

אבי (צ'יקו) ורון

יסודי ,סקרן מאוהב בחיים

עם סיום התיכון המשכתי את לימודיי כעתודאי במכללה האקדמית בוינגייט בעידודם של יואב עפרון ודר' דוד אלדר שגם החל בתפקידו כמנהל המכללה. את השרות הצבאי עשיתי ברובו בסיני כמדריך אימון גופני בגייסות השריון ובשלהיי מלחמת ההתשה הייתי מד"ס במעוזים ובתעוזים לאורך התעלה.
בתום השרות הצבאי לימדתי חינוך גופני בגמנסיה רחביה כ-6 שנים.
עם השלמת לימודי תואר בחינוך גופני הצטרפתי לשרות הציבורי בעיריית ירושלים כמנהל המחלקה לארועים ברשות הספורט העירונית.
חבר הועדה המארגנת של משחקי המכביה ה-13 וה -14 ומנהל כפרי האיכסון בשתי מכביות אלה. יצאנו לשליחות קהילתית בת שנתיים מלאת אתגרים מטעם הסוכנות היהודית ותנועת מכבי עולמי בקראקס ונצואלה.
עם סיום השליחות חזרתי להפקות ארועי הספורט בעיריית ירושלים עד 2003.
ניהלתי את מרכז הספורט של האונברסיטה העברית בגבעת רם כ-4 שנים, וב-2008 הקמתי וניהלתי את היחידה ללימודי חוץ של המכללה האקדמית בירושלים, ובכך השלמתי מעגל בחיי המקצועיים.
פרשתי מהעבודה לפני 4 חודשים .
לפני כשנה עברנו רעייתי עירית, לה אני נשוי באושר מאז 1976 להתגורר ביפו ( הכי דומה לירושלים בתוספת הים). גידלנו 3 ילדים ו-5 נכדים חמודים. נהנה מהזמן הפנוי - הרבה ים טיולים והרבה הרבה ספורט.

שמואל זומר

זהבה זוסמן / לוי ז"ל

קורות חיים

כפי שאתם ודאי זוכרים את זהבה, היא היתה דמות מופת, אצילה, יפה מבפנים ומבחוץ, חברותית וכריזמטית, בעלת משפחה למופת ואהובה על הבריות.
וכך היתה עד שהלכה לעולמה בגיל 45 ממחלה קשה.
לאחר שסיימה זהבה את בית ספר התיכון למדה הוראה במכללת דוד ילין, נישאה ליחיאל לוי וילדה שני ילדים מקסימים.
היא לימדה מספר שנים בבי"ס קרית משה, עד שהתקבלה ההחלטה לעבור לגור בארה"ב, בפנסלבניה, כדי לטעום מהעולם הגדול.
כ-10 שנים חיו זהבה, בעלה ושני הילדים בארה"ב, שם עבדה כמורה מוערכת בבי"ס היהודי באזור.
במהלך שנים אלה, היא הגיעה לביקור מולדת לפחות פעם בשנה, דאגה להביא את ההורים לביקורים ארוכים והיתה בקשר מתמיד.
לאחר 10 שנים, הגעגועים לארץ הכריעו את הכף וזהבה ובני משפחתה חזרו ארצה. הם קבעו את מושבם ברעננה.
זהבה עבדה כמורה לאנגלית בבי"ס "כפר בתיה". היא היתה מאוד אהובה על התלמידים, ההנהלה והצוות, שליוו אותה עד יומה האחרון.
זהבה אהבה את החיים! יחד טיילנו המון בארץ ובחו"ל, חגגנו תמיד עם המשפחה המורחבת והקשר היה צמוד והדוק.
היא היתה בת נפלאה ומסורה להורים וכמובן לבני משפחתה. עבורנו היא היתה "עולם ומלואו", אחות, חברה, דודה ודמות להערצה.
בגיל 45, לאחר מספר שנים של סבל מתמשך ומאבק על החיים, נפטרה זהבה בביתה כשלצידה המשפחה האוהבת.

אילנה זוקין

דורית חנין / יריב

הרבה שמחת חיים

11.1.70 התגייסתי והגשמתי חלום להיות אלחוטנית בעקבות סיפורה של גאולה כהן. חוויתי שרות מרתק בתקופה מרתקת בממשל בעזה. באותה תקופה עזה הייתה כמו.. תל אביב הסתובבנו וגילנו אותה באופן יסודי. שרתי שנה קבע בבה"ד 7 כמדריכה בקורס קציני אלחוט. כל יום נסיעות הלוך וחזור ירושלים - צריפין. באחת הנסיעות בטרמפ השגתי טרמפ קבוע. האיש היה סמנכ"ל בארקיע וכך מצאתי עצמי, עם השחרור, עוברת לתל אביב ועובדת בארקיע כדיילת אוויר. במקביל עשיתי תואר ראשון בגיאוגרפיה בהשפעת רפי חוטר ודליה אטינגר. ב1974 נישאתי לדורון נולדו לנו שני ילדים רועי ורעות. עדיין באוויר טסתי אז למקומות חדשים ומרתקים. לאחר 13 שנים פרשתי ועברתי לעבוד כמנהלת מכירות של מספר חברות גדולות במשק. התפקיד האחרון היה המרתק והמאתגר - אישה ראשונה בענף המנופים. כיום נמצאת בזוגיות. מטיילת בארץ - טיולי אקסטרים, ובחו"ל. מבלה עם 3 נכדים, חברות, בתי קפה. פשוט נהנית מהחיים.

אבינועם חץ

מזל טובי ז"ל

נהרגה בתאונת דרכים בגיל 19. למדה בבית חינוך עד כתה י'.

יצחק פוני טוכמן

נשוי עם שלושה ילדים בני 33, 30 ובת 27. סיימנו תיכון בשנת - 1969 התגייסתי בנובמבר לצנחנים גדוד 890 חויתי את מלחמת ההתשה שהיתה נוראית ואח"כ את מלחמת יום כיפור על גיפ ביחידה לציידי טנקים. בצנחנים למדתי שהכל אפשרי ופניתי ללימודי רפואה בבולוניה איטליה. זאת היתה תקופה מרתקת של לימודים וכיף גדול ואוירה מתאימה להירגעות ממלחמת יום כיפור הקשה. התמחתי בתחום הכירורגיה הפלסטית בבית החולים שערי צדק בירושלים. במהלך תקופת ההיתמחות נסעתי ללונדון אנגליה, לתת התמחות בטיפול בניפגעי כוויות ובמיקרו כירורגיה . שנה וחצי בלונדון היתה תקופה נהדרת של עבודה קשה, בילוים וטיולים ברחבי ארופה . בזמני הפנוי אני עוסק בספורט ובסקי באלפים עד היום. ברבות הימים ניהלתי את המחלקה לכירורגיה פלסטית בשע"צ. יצאתי רשמית לפנסיה לפני שנה, אך אני עדיין לא מוכן לעזוב את המקצוע ולצאת לגמלאות - מרגיש עדין צעיר וכשיר. היום אני ממשיך לעבוד שלושה ימים בשבוע כמובן רק אחרי הצהריים על מנת שאוכל לישון בבוקר. מקווה להמשיך לעבוד כל זמן שיתאפשר לי . כמו כן נוסע הרבה לחו"ל עם אשתי ונהנה מכל רגע בחיים. מחכה בהתרגשות לפגישה.

ראובן יבלונסקי

שלמה ידוב

דורון יונאי / רכלבסקי

וואו - עברו 50 שנה...

התגייסתי בינואר 1970 - שירות כמכ"ית ומ"מית בבה"ד 12 (די מסוייט) ובהמשך עם האלוף טל כאשר בנה את טנק המרכבה מקרטונים. כבר אז אהבתי לבנות.
בצבא פגשתי את יובל שהפך לבן זוגי לחיים עד עצם היום הזה, נישאנו באוגוסט 1972, לפני כ-47 שנים.
יש לנו 3 ילדים (מיכל 45- שפית, עדי 44- באינטל, עמרי 38- בבנק) ושבעה נכדים בגילאי 18 עד שנתיים.
סיימתי תואר ראשון בגיאוגרפיה ומדעי המדינה באוניברסיטה העברית ותואר שני במינהל ציבורי באוניברסיטת הארוורד בארה"ב.
רוב חיי המקצועיים עסקתי בתכנון עירוני ובפיתוח תשתיות ציבוריות. בהתמחות בפיתוח מרכזי ערים ואזורי תיירות, בעיקר בשירות הציבורי - רובו בעיריית ירושלים וכיועצת במקמות שונים בארץ.
פרשתי לגמלאות מהעירייה בשנת 2006 ומאז עסקתי בעיקר בתכנון וניהול פרוייקטים בשטחים ציבוריים ובשיפוצים פרטיים.
גרנו בסן סימון, קטמון הישנה, ניו יורק, רמת שרת, בוסטון, מבשרת ציון, ולפני כ-4 שנים עברנו לגור במכבים - קרוב לנכדים.
תחביבי העיקריים - לעבוד בגינה, לטייל בעיקר בחו"ל (חודש בשנה בניו יורק זה הטיפול הנפשי הטוב ביותר עבורי), לבלות עם הנכדים - בית קפה עם הגדולות, מגרש משחקים עם הקטן, לסבול במשחקי כדורסל של הפועל ירושלים (אהבתי לכדורסל החלה מתקופתו של אלי ילוז ז"ל והמשחקים באולם הזעיר של שטראוס), לבלות בשישי בבוקר בשוק מחנה יהודה (חצי שעה בבוקר שישי ממכבים).
זוכרת את המפגש הקודם לפני X שנים שנערך בבית הספר, עוד יותר מצפה למפגש שלנו.
הגם שהקשר נשמר רק עם מעט, חלק פגשתי בכל מיני מקומות לא צפויים (פוני - סליחה שלא הסכמתי שבן כיתה יטפל בי. טעיתי). הזכרונות מאז שהוקמה הקבוצה הולכים ומתחזקים והרצון, בעיקר הסקרנות, לפגוש זכרונות אלה היום - גואים.
(ותודה לנתן שבזכותו יש לי תמונות מפעם. הוא גם שבחר את התמונות )
נשתמע בנובמבר (תדחו ביום ונחגוג יומולדת ביחד)

אליעזר יונס

מאיר יוסף

קורות חיים

לאחר סיום הלימודים ב 69, המשכתי ללמוד רפואת שיניים במסגרת העתודה האקדמאית. סיימתי ב1975 ואח״כ שרתתי 5 שנים כרופא שיניים צבאי. במקביל התחלתי לעבוד במרפאה פרטית מ1979 ועד היום. ב 79 נישאתי לשרון-בוגרת בית חינוך, יש לנו 4 ילדים ו 5 נכדים, כולם בארץ. נמצא בקשר עם מספר בוגרים במסגרת עבודתי. מצפה למפגש.

אורנה יצב

יעקב ישראל

פליט מבויאר

באוגוסט 69 התגייסתי לחיל התותחנים ואת מלחמת ההתשה עברתי בגדוד בסיני. אחרי קורס מ"כים עברתי להדרכת תותחנים חדשים ואת רוב השירות עשיתי בבה"ד 9 בצריפין כשמעבר לכביש היה בה"ד 12. בסה"כ שירות מהנה ומועיל. במלחמת יום כיפור נלחמנו בסיני ועברנו את ההלם שכולם חוו, כשהתברר שלא יוצאים לטיול אלא למלחמה קשה עם הרוגים ופצועים. סיימתי ב 1975 לימודי כלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית ואז גם התחתנתי והתחלתי לעבוד במרכז למיכון משרדי במשרד האוצר ( באותו יום 5/10/75). המשרד הממשלתי הפך בהמשך לחברת מלם מערכות ושם עברתי את כל הקריירה המקצועית שלי ממתכנת למנהל פרוייקט ועד לתפקיד מנהל הפיתוח בחטיבת סחר חוץ. במסגרת זו הייתי אחראי בין השאר על פיתוח מערכת המכס של מדינת ישראל. לאשתי אני עדיין נשוי אבל ממלם פרשתי לפני כשנה וחצי ומאז אני פנסיונר מאושר. גם אשתי פרשה מביטוח לאומי לפני כשנה ואנחנו חולקים בכיף את התחביבים המשותפים שלנו ( ספורט, ברידג',טיולים, קורסים) וכמובן את גידול הנכדים. כמה מלים על מה שנראה לי כמייחד במעט את משפחתנו. אשתי דתייה ואני חילוני וכך היה מהיום שהכרנו. 4 הילדים שלנו קיבלו חינוך דתי אבל כל אחד בחר בדרכו. הבן מתנחל בעתניאל עם 9 ילדים. בת אחת חילונית שגרה בארה"ב. שתי בנות דתיות לייט (אחת נשואה לחילוני ומצביעת מרץ). נראה לי שכשמדברים על ממשלת אחדות מתכוונים למשפחה שלנו שהמוטו שלה הוא "חייה ותן לחיות". בזכות הבן אני חושב שאני מחזיק בשיא של 15 נכדים (ועוד היד נטויה).
יש עוד הרבה סיפורים – גם על ידידנו איתן כהן – אבל נשאיר לכנס...

אפרים כהן

חלום ומציאות

חייל וקצין בגולני רוב השרות. המילואים הראשונים נפלו על המלחמה וסופחתי לגדוד הצנחנים של קצ'ה שחצה את התעלה והיה קשה מאוד.
סיימתי הנדסת בנין בטכניון בחיפה. מספר שנים לאחר הלימודים הקמתי בירושלים משרד לתכנון הנדסי (תקופה מסוימת היה גם משרד עם שותף בתל-אביב).
תכנון קונסטרוקציות למבנים הוא מקצוע העוגן שלי לאורך כל השנים, אך ממנו שלחתי זרועות גם לתחומים אחרים שעניינו אותי, מן הסתם גם בנדל"ן.
ביצעתי עבודות תכנון בכל הארץ וגם בחו"ל. עבודות אלו (אך לא רק), נתנו לי גם הזדמנות לטיולים והתנסויות מרגשות ומגוונות בכל העולם.
יש לי 2 ילדים, בת אמנית מצליחה בלונדון נשואה +1 (הנכדה המופלאה, איך לא..), והבן נשוי טרי, מסיים דוקטורט בכלכלה באונ' פנסילבניה בפילדלפיה.
נשארתי נאמן לירושלים, גר ועובד במושבה הגרמנית, עם רגל אחת בזוגיות באזור דן.
חזרתי לספורט אינטנסיבי בגיל 40 ומאז, הוא(הספורט) ואני רוכבים, גולשים, מחליפים חבטות ושומרים אחד אל השני כמעט בכל יום.
בתיכון מזינים את החלום עליו אנו בונים את החיים, וזה יפה ונכון. לצערי לא כוללים בו את החלק האחרון (מ60 ואילך), וזה חבל.. כי אילו ידענו אז...
מדהים לראות איך החברים חוזרים לגיל ולחוויה בטבעיות לא מובנת מאליה, כאילו לא עבר דבר.
נראה שהכי מתאים היה להתכנס בכיתות באותם מושבים, ואחכ' לצאת להפסקה.. אני מניח שזה יכול היה להיות מראה שלא ישכח..

דורית כהן / שדמי

קורות חיים

עם סיום הלימודים התגייסתי כמו כולם ושרתתי בבסיס הדרכה בצריפין.

עם השחרור נרשמתי לאקדמיה למוסיקה בירושלים.

במרץ 1972 התחתנתי עם יורם שדמי ועם סיום למודי עברתי לגור בחיפה (הוא למד בטכניון).

נולדו לנו 3 בנים:

דוד יהונתן ויואב

מ1979 אנחנו גרים ברעננה

ומזה 31 שנים שאני עובדת באל על (חברת התעופה).

בין תפקדי באל על,

מנהלת מספר נתיבי אל על (רשת אזורית אפריקה ומזרח אירופה),

מנהלת יחסים בינלאומיים (הסכמי שיתופי פעולה עם חברות זרות),

והיום - כן עדיין עובדת - תכנון מסחרי ומידע עסקי כמו גם טיפול בנציגויות אל על בעולם (דרום אמריקה יעדים נוספים שאין לנו טיסות ישירות אליהם).

יורם בעלי עובד בתל-השומר (בית החולים) מנהל מחלקה ותחום עיסוקו טכנולוגיות רפואיות (ד"ר בהנדסה רפואית).

דוד - נולד ב1974 נשוי לסיון ולהם 3 בנות גרים כרגע בטקסס, מנהל הפיתוח בחברת התקשורת AT&T,

יהונתן - נולד ב 1977 נשוי למיכל ולהם 3 בנים גרים ברעננה, עורך דין וטיס,

יואב - נולד ב 1980 נפל בעת מילוי תפקידו בשריון ב 1998.

איתן כהן

מיכל כהן

דוד כליף

דוד כליף

ישראל לבלזון

יורם לוי

האהבה תמיד תנצח

למדתי עם רותי באותה כיתה יא – יב ביולוגית.
נפגשנו ,התאהבנו ומאז אנחנו ביחד .
50 שנה , 5 ילדים , 5 נכדים ( לא סופי) ואהבה אחת גדולה.
תקציר קו"ח, או ניסיון לסכם 50 שנה ב 100 מילים.
התגייסתי , שרתתי, השתחררתי, הפלגתי, חזרתי למלחמת יום כיפור, חתונה עם אהובת נעורי מימי התיכון, חמישה ילדים.
לימודים: תואר ראשון (כלכלה וג"ג). תואר שני מנהל ציבור וביקורת .
מקומות מגורים: שהוא מסלול הנדודים שלנו ברחבי הארץ: ירושלים, פתח תקוה, נהריה ,הרצליה, חזרה לנהריה , כפר ורדים תחנה אחרונה בשלב זה.
עבודות: מלח, קצין בצי הסוחר, חברת ספנות , נהג משאיות כבדות, מציל, מפעיל ברכות שחיה, קב"ט, מנהל אחזקה, 15 שנים אחרונות מגוון תפקידים ניהוליים בתחום המוניציפאלי (עיריות ורשויות מקומיות) כולל במגזר הערבי. בחודשים האחרונים פנסיונר במשרה מלאה (קרי כיפיונר).

עופרה לוי / אוסטין

עדיין נשואה

נולדתי ב-17.3.51 הקטנה מבין 3 אחיות. גדלתי בקטמון הישנה. אחרי ביה"ס התיכון התגיסתי לצה"ל לחיל המודיעין. שירתי באל עריש 3 שנים. הייתי שנה אחת בקבע. אבי נפטר במהלך שירותי בצבא. כשהשתחררתי עבדתי בשב"כ כ-3.5 שנים ובמקביל למדתי ערבית ומזה"ת באוניברסיטה העברית. בשנת 75 עברתי לעבוד בבנק ישראל כי התנאים אז היו טובים יותר. נישאתי בשנת 79 וילדתי 4 ילדים. בשנת 1998, בגיל 47, עברתי ניתוח מעקפים. בשנת 2010 עברה משפחתנו טרגדיה, בננו הצעיר עידו, שם קץ לחייו בגיל 25. ביום הנורא ההוא, החיים התהפכו לנו. מבנק ישראל פרשתי בגיל 53 לפני 16 שנים. וחיה מהפנסיה תודה לאל. היום אני מתנדבת בויצו. מרכזת פניות של אנשים ליעוץ משפטי אצל עו"ד מתנדבים. וכמובן עוזרת בגידול הנכדים.

דפנה לוי

אהרון לחוביצקי / לביא

תולדות אהרון ליובל 50

בסוף הלימודים התגייסתי לחייל השריון שירתי כמפקד טנק בחטיבה 7 השתתפתי בשלהי מלחמת ההתשה (משום מה אינה נספרת) במלחמת יום הכיפורים נפצעתי. עברתי שיקום ממושך בבית חולים + בית K ואחר כך באזרחות . במקביל עשיתי תואר בהנדסת אלקטרוניקה . בשנת 75 נישאתי לחגית, הולדנו 3 ילדים 2 בנים ובת אחת . נכון להיום מניין הנכדים עומד על 4. בתום הלימודים עבדתי בבית החולים הדסה עין כרם +הדסה הר הצופים במחלקת הקרינה באגף הטכני הכולל התקנות הטמעות ותחזוקה. גולת הכותרת: התקנה ותחזוקה של ה CT הראשון בירושלים (אם לא בארץ?) ב82 עברתי לאלביט עשיתי הסבה למחשבים ובסוף תפקדתי כמנהל סניף שירות בירושלים. חברת אלביט פרשה מהשוק האזרחי העבירה את הסניף לטלדור. בחרתי לפרוש ומאז אני בשוק האזרחי בעל חברה בשם "ליטל מערכות". מתכנן פרישה בקרוב.

דניאלה דינה למל / אריאלי

לראות את הטוב שבאדם

בתום לימודי התיכון שירתתי בצהל. מלחמת יום כיפור - נישאתי בדצמבר 73, זו היתה תקופה טראומטית למשפחתי ולי שבהחלט השפיעה מאד על חיי - אחותי ז׳ל, שהיתה בהריון, התאלמנה מבעלה שהיה בוגר בית חינוך: ברוך אנגלקוביץ ז׳ל שני מחזורים מעלינו. שנה לאחר נישואי נסענו לארצות הברית, עם בננו הבכור גלעד, בעלי לשעבר חזר ללמוד. חייינו שם שש שנים. ושם נולדו בני אסף שהוא כיום בן 40 נשוי פלוס שמונה ילדים ובתי יעל כיום בת 35, נשואה + 3 . בתום לימודיו חזרנו ארצה ב1981. עברנו להתגורר בישוב כפר אדומים ולאחר 25 שנות נישואים, התגרשתי ב1999. למדתי עבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית וסיימתי תואר שני. עבדתי בבית החולים הדסה משך שנים רבות עד לפנסיה. כיום אמא לשלושה ילדים נשואים וסבתא לנכדים מתגוררת בכפר קהילתי - לאחר גירושי החלטתי לבנות בית חדש בכפר אדומים שהוא הכפר הראשון בארץ של שילוב דתיים וחילוניים וממשיכה להתגורר בו בשמחה, עוסקת כיום בהתנדבות, ממשיכה ללמוד ולטייל וכמובן עסוקה עם נכדיי.

מרי לסרי

ראובן מולדובן

מיכאל מזרחי / אלון

משפחה ובניין ירושלים

סיום הלימודים בבית חינוך , מגמה הביולוגית שירות צבאי במפקדת גייסות שריון ומיד לאחר מכן ,מלחמת יום כיפור בגזרת רמת הגולן תקופה ארורה .
לאחר השחרור מיום כיפור למדתי הנדסאות בנין בטכניון חיפה .
בשנתיים הראשונות אחרי הלימודים עבדתי ברמת הגולן שהייתה בתנופת פיתוח ובניה של כל הישובים הוותיקים שבה . פיקחתי על הקמת הישובים כפר חרוב, נוב וחיספין ,
הגעגועים לירושלים החזירו אותי הביתה ומאז אני עוסק בפיקוח וניהול בניה בחברה פרטית בירושלים בה עבדתי למעלה מ- 40 שנה . במסגרת עבודתי פיקחתי וניהלתי הקמה של פרויקטים ציבוריים רבים כגון: מוזיאון מגדל דוד, בנין סינמטק ירושלים, בית הלוחם ירושלים, בית אביחי , מגדל אשפוז( דודידסון) הדסה , בית הפגודה בתל אביב, בנינים בקמפוס אוניברסיטת בן גוריון, והאוניברסיטה העברית ועוד פרויקטים אחרים ורבים.
בתחילת השנה פרשתי מעבודה ובשלב זה אני פנסיונר במשרה מלאה, מטייל הרבה ונהנה מהחיים בהמשך כנראה לימודים והתנדבות.
זוגתי צהלה ואני נשואים 40 שנה ויש לנו 3 ילדים שני הבנים עובדים בהייטק והבת הקטנה לומדת רפואה באיטליה ויש לנו שתי נכדות מקסימות.
בכל השנים למעט בזמן תקופת הלימודים בטכניון ורמת הגולן אני גר בירושלים דור שביעי מהעיר העתיקה בירושלים .
אני קורא את כל ההתכתבות ונזכר בתקופה המקסימה ההיא . בסה"כ למרות מה שנאמר על המורה למתימטיקה אלוני לי דווקא יש זיכרונות טובים ממנה בעיקר בשנים הראשונות לפני הביולוגית ואולי בגללה המתימטיקה היא המקצוע המועדף עלי.
בהזדמנות זו אציין גם את הכאב והצער שלי לשמוע על החברה שכבר לא אתנו , צדיק בן ציון ז"ל, וחגי בורג ז"ל,שהיו איתי במחנות העולים ובנצי גם היה המדריך של אשתי צהלה. יגאל בלומנרייך ז"ל אותו אני זוכר כאשף המתימטיקה בכיתה ( יחד עם גרופר יבדל לחיים ארוכים ) אורי פוני ז"ל , שמעון אלסברג ז"ל ועוד חברים טובים אחרים זיכרונם לברכה.
תודה לכל החברים והמארגנים על המפגש המרגש, מצפה מאוד .

מירה מילרד

אני ומשפחתי

בינואר 1970 התגייסתי לצה"ל. שרתתי בבה"ד 1 במצפה רמון כפקידה פלוגתית. לאחר שסיימתי את שרותי שהיה מעניין, בחרתי להיות דיילת אוויר באל-על. לאחר שהתקבלתי, ידיד משפחה שהיה קצין משטרה, סיפר לי שעומד להפתח קורס ראשון לחוקרות במשטרת ישראל.

ההתלבטות שלי היתה קשה, שני דברים שונים זה מזה ולבסוף העדפתי להתגייס למשטרה . בשנת 1972 מצאתי את עצמי בקורס חוקרות ראשון בתנאי פנימיה בשפרעם. במערכת המשטרתית שרתתי 31 שנה בתפקידי חקירות שונים: עבירות של אלימות במשפחה, מקרי אונס, ובעשר השנים האחרונות, הייתי קצינה במחלקת הונאה. עבודה מאוד מענינת ומאתגרת. תוך כדי עבודתי במשטרה עברתי קורסים שונים בפסיכולוגיה, קרימינולוגיה והשלמתי תואר ראשון בחינוך.

לאחר שהשתחררתי מהשרות, התנדבתי לעירית רמת גן לשי"ל (שרות יעוץ לאזרח) עבודה שנתנה לי סיפוק רב בעיקר בגלל התמצאותי בנושאים רבים והיכולת לפתור בעיות באופן מיידי.

כיום אני מתגוררת ברמת גן יש לי שני ילדים נשואים: דנית בת 42 עורכת דין עובדת במשטרת ישראל, ובני מור בן 32 התחתן לפני שנה, עובד כעורך ספורט ב"וואלה" . יש לי שלושה נכדים מבתי דנית כשהגדול איתמר בן 12, הנכד האמצעי עופרי בן 10 ושי-לי בת 5. מאוד נהנית מהסבתאות ומשתדלת לעזור כמה שיותר. יחד עם זאת לא מוותרת על העיסוקים שלי: ספורט, טיולים בארץ ובחו'ל, הרצאות ומפגשים חברתיים. מבקרת הרבה את אבי אריה, ניצול השואה שבעוד חצי שנה יגיע לגיל 100. אבי שיהיה בריא, מתגורר "בבית גיל הזהב" בתל אביב - מוקף במחזרות, משחק קלפים... ואני כמוהו משתדלת להנות מכל יום ויום. המשך יבוא....

נירה מנחם / רוזנבלום

עם סיום ביה"ס התיכון התגייסתי ושרתתי בחיל האוויר. לאחר השחרור, נרשמתי לאוניברביטה העברת ללימודי סינית ותיאטרון. בד בבד, עבדתי כסטודנטית במשרד החוץ. בשנת 1973 נשלחתי מטעם משרד החוץ לשרת את מדינת ישראל בקונסולית ישראל במונטריאול קנדה. עם שובי ארצה לאחר כשנתיים וחצי , הצטרפתי לסגל המנהלי של האוניברסיטה העברית, שם עבדתי במשך 38 שנים. עיקר שרותי באוניברסיטה עסקתי בקשרי חוץ ובגיוס כספים עבור האוניברסיטה העברית. מוניתי כמנהלת על יחידת גיוס הכספים בצפון אמריקה (קנדה וארה"ב). בשל ידיעת השפות ספרדית וצרפתית עסקתי בגיוס המשאבים גם בדרום אמריקה ומספר ארצות באירופה. נישאתי לאישי בשנת 1977, יש לנו 2 ילדים ו4 נכדים. פרשתי לפני כ 10 שנים עוסקת בגיוס כספים בהתנדבות עבור עמותת כנפיים, מלמדת בהי"ס יסודי אנגלית בצורה פרטנית, לומדת צילום ונהנית מכל רגע.

פיני מעתוק / מתוק

פנסינר,סבא במשרה מלאה

לאחר סיום הלימודים המשכתי בדרך הבנאלית, 3 שנות שירות בגולני, שחרור, עבודה משרדית זמנית וכוונות להמשך לימודים.
מלחמת יום הכיפורים פרצה כשנה אחרי שחרורי וקטעה הרבה מהתוכניות.
לאחר המלחמה נישאתי לאסתר (לבית סרגוסטי), התחלתי לעבוד כחבר אגד, נולדו לנו 4 ילדים וכמו כן נכדים מקסימים.
כיום אני מתגורר במודיעין, פנסיונר. מתנדב בעמותה "ידיד לחינוך " בעזרה לתלמידים מתקשים במסגרת החינוך. מתנדב בעמותה "מנדלת הלב " באירגון אירועים משמחים לחולים קשים. עושה ספורט, מטייל בארץ ובחו"ל, וכמובן במשמרות שמירה על הנכדים.
מצרף תמונה עדכנית של השבט שלי שצולמה לרגל הולדתה של הנכדה המתוקה שלנו.

נתן מרקוס

נתן מרקוס קורות חיים

בתום הלימודים בבית חינוך תיכון התגייסתי לצה"ל ושירתתי בחיל התותחנים. במלחמת ההתשה הייתי בסיני, באזור התעלה ובמלחמת יום הכיפורים גוייסתי במסגרת המילואים לרמת הגולן. באוגוסט 1975 נישאתי לבחירת ליבי שרה, אשר מלווה אותי עד עצם היום הזה. במשך השנים נולדו לנו, לתפארת, 3 ילדים ו – 8 נכדים. משנת 1979 אנו מתגוררים בישוב תקוע שביהודה. רוב התקופה עבדתי ברשות שמורות הטבע והגנים כפקח בדרום ובניהול גן לאומי (פארק) הרודיון. במסגרת עבודתי שם למדתי ניהול אתרים והיסטוריה במכללת בית ברל. שמרתי על קשרי עבודה הדוקים עם המשלחת הארכיאולוגית במקום, בראשותו של הפרופ' אהוד נצר ז"ל מהאוניברסיטה העברית, אשר היה אחראי לגילוי קברו של המלך הורדוס. כמו כן השתתפתי מס' פעמים בחילופי משלחות בין רשות הטבע והגנים לבין המשרד לאיכות הסביבה הגרמני. הייתה לי תרומה רבה במעורבות בין רשות הטבע והמועצה האזורית גוש עציון לפיתוח ההרודיון. לפני כ – 3 שנים פרשתי לפנסיה מוקדמת עקב סיבות בריאותיות.

כמיל משעור

איך החיים משתנים

אחרי שעזבתי את בית הספר, השלמתי בגרות אקסטרנית. אחר כך עבדתי בבנקים: התחלתי בבנק ברקליס בדימונה, אחר כך בבנק הפועלים בעכו, לבסוף בבנק לאומי בנצרת. בשנת 1973 החלטתי לחזור לספסל הלימודים - עשיתי שנת מכינה בירושלים.

בשנת 1975 נסעתי לשטרסבורג בצרפת למדתי צרפתית, ואחר כך נרשמתי לרפואה בפקולטה לרפואה. בצרפת סיימתי את הלימודים בהצלחה. התחתנתי - אשתי מהארץ, למדה אז רפואת שיניים וגם סיימה בהצלחה. עבדנו תקופה בשטרסבורג, ובשנת 1992 חזרנו לארץ עם תעודות רופא ואזרחות צרפתית.

גרנו בעכו, פתחנו מרפאה עצמאית לשנינו. באותו זמן עבדתי כרופא בלשכת הבריאות בחיפה. אחרי כשלוש שנים, בעקבות הצלחת המרפאה, החלטתי להתפטר מלשכת הבריאות ולהשקיע את כל זמני במרפאה שלנו. בני למד רפואת שיניים באותה פקולטה בשטרסבורג, סיים בהצלחה, ופתח מרפאה בצרפת. השלים התמחות בישור שיניים והשתלת שיניים. כיום, יש לו חדר במרפאה המשותפת שלנו, ויש לו מטופלים שרואה אותם במרפאה בעכו, פעם בחודש.

הבת הגדולה נשואה כבר שנה, סיימה בטכניון הנדסת תעשיה וניהול עם התמחות בניהול מערכות מידע. עובדת בחברת הייטק. הבת השניה לומדת הנדסת תוכנה באורט בראודה בכרמיאל.

בתאריך 28/8/2018 קבלנו 2 תארים חדשים - בזכות כמיל משעור ג'וניור - סבא וסבתא!!

דליה נגר / לב ארי

מרצה, סבתא, ספורטאית בנשמה!

לאחר שירות צבאי בחאן יונס ובעזה נישאתי ועברנו להתגורר בשיכון צבא קבע במצפה רמון. בתקופה זו למדתי במדרשת שדה בוקר וסיימתי לימודי הוראה. בתום שלוש שנים במצפה עברנו לצפת ואחר כך לרחובות. מאז שנות השמונים אנו מתגוררים בירושלים. למדתי באוניברסיטה העברית חינוך ויחב"ל תואר ראשון ומדע המדינה וקרימינולוגיה לתואר שני. בתחילת שנות התשעים התחלתי ללמד במכללת דוד ילין ושם נפגשתי בשנית עם פרופ' אהרון שי שהיה המנהל האקדמי במכללה. לימדתי במשך 24 שנים במכללה ואהבתי מאוד את עבודתי שם. פרשתי מהעבודה באוגוסט 2018.
אני אמא לעמית ועדי וסבתא לארבעה נכדים.
לאורך כל השנים לא ויתרתי על הספורט, הריקוד, טיולים בארץ ובעולם ולימודים נוספים בתחומים שונים. גם הצניחה היא סוג של ספורט נפלא וחדש יחסית עבורי ומקווה שאמשיך בכך.
מקווה לפגוש פנים מוכרות.
תודה על יוזמה מבורכת זו.

אוריאל נייגר

מלי ניסנבום / סורק

סיפור חיים

התגייסתי בינואר 1970 כפקידת קישור לגדודי מילואים בשנלר (קלב מסיבות משפחתיות). נישואין ב1974, גירושין ב1986. שני בנים, רועי (41), מהנדס, חי בבוסטון ולו שני ילדים, יונתן (10) ומאיה(7). יועד (39), מוסיקאי, חי בברלין. מתגוררת כל השנים בירושלים, מלבד שנתיים בבאר שבע (נשמע די משעמם, האמת...). בשנת 2014 פרשתי לגמלאות מעבודתי בבית החולים הרצוג, ומאז אני נהנית מהחיים. נסיעות לחו"ל, בעיקר לבוסטון ולברלין, חוגים, הרצאות, הצגות, מוזיאונים, ספורט והמון חיי חברה. מתרגשת מאד, ומצפה בקוצר רוח למפגש שעורר המון זכרונות. בכל זאת, חמישים שנה...

ניצה נרדי / קדם

אמא וסבתא אהובה. אוהבת את החיים

אחרי ביה״ס יצאתי לעבוד באוניברסיטה העברית בתור פקידה במחלקה לגיאולוגיה. ב72 התחתנתי עם אלי, (שלמד ביסודי בסוקולוב לכן היו לנו הרבה חברים מהשכבה שלנו). ב73 ילדתי את הבן הבכור. ב77 ילדתי את בתי. אחרי 3 שנים, התחלתי לעבוד בגן ילדים מיח״א לילדים חרשים ואחרי שנתיים עברתי לבי״ס ארזים לילדים עם בעיות נפשיות (שהיה בעבר בי״ס סוקולוב). ב85 ילדתי את בני השלישי וחזרתי הביתה. ב95, בלחץ של חברות נרשמתי לאוניברסיטה ללמוד חינוך. לא סיימתי את התואר, (העיקר שהוכחתי לעצמי שאני מסוגלת) מפני שחברה פנתה אלי שנגשים את חלומנו - הכנסת בעלי חיים למוסדות חינוך, בתי קשישים, בתי סוהר ומוסדות לאנשים חולי נפש וכוי. אחרי חמש שנים מלווים במלחמות עם הממסד (משרד הבריאות ומשרד החינוך) יצאנו לדרך. והיום בכל אוניברסיטה או מכללה שמכבדת את עצמה לומדים לתואר שני ״טיפול בעזרת בעלי חיים״. עזבתי את העמותה בגלל בעיות בריאותיות ונתתי את ההגה למחלקה למדעי החיים של אוניברסיטת ת״א. כיום כגימלאית ניהנת מהחיים: טיולים ברחבי הארץ, הצגות וקונצרטים. וכן שוחה הרבה ומתעמלת במים. עוזרת הרבה לילדים עם הנכדים, וניהנת מכל רגע איתם.

רחל רולי סיטון

יעקב יואל סייק / מישאל

יהודי דתי

שרתתי בגולני ,למדתי הנדסת בנין בטכניון , תואר שני במנהל עסקים בעברית.
בגיל 29 התחתנתי, חמישה ילדים שמונה נכדים כן ירבו.
גרתי 3 שנים במבשרת בבית שבניתי ואח״כ עברתי למצפה יריחו.
עבדתי כמפקח , קבלן ויזם .הקמתי במצפה יריחו אולם אירועים עם נוף מהמם לבקעה, הפעלתי אותו כעשר שנים וכבר שש שנים שאני משכיר אותו .
כרגע עובד בעיקר כיזם בבניה .
מי שזוכר הייתי תמיד עם כיפה ,במשך הזמן נהייתי דתי ומשתדל לקיים את כל האמור בתורה ואף כתבתי פרוש מקורי על התורה .
ההשכלה הדתית שלי בתיכון היתה מעטה והדארווינזם איתגר את אמונתי ,אבל לא ערער אותה. דארווין הוצג בבית סיפרנו כאמת לאמיתה ,אך כשחקרתי התברר לי שבהגדרה המדעית הוא מדע בידיוני - מאחר ויצורי הביניים קיימים בדימיון או במעבה האדמה ולא במציאות וכן לא לימדו אותנו שעל השאלה העיקרית איך נוצר תא החיים הראשון השיב דארווין - באיני יודע .
התברר לי בחקירותי שהעולם הינו רוחני בלבד ,שיסודו ותכליתו אהבה ואידך זיל גמור ( דהיינו שאת היישום המעשי צריך כ״א ללמוד ולעשות ).

משה סננס

סמדר עבאדי / ארז

המשפחה הכי חשובה לי!

נולדתי בפנמה, גדלתי בארה"ב, עליתי לארץ בגיל 11, למדתי מכיתה ו' בלוריא ובמגמה הביולוגית בבית חינוך. הצופים היו מרכז חיי, שבט מודיעין כמובן וכמסלול המתבקש מאליו התגייסתי לנח"ל. התחתנתי אחרי הצבא עם ונסענו לשבדיה שם נולדו לנו 3 ילדים! למדתי בסמינר למורים בשטוקהולם ושם עבדתי בגנים של הקהילה היהודית עם ילדים דוברי שבדית, אנגלית ועברית. ב-1983 חזרנו ארצה וקנינו משק במושב בר גיורא, מקום יפהפה בהרי ירושלים(שקצת יזכיר את שבדיה). פה נולד לנו בן זקונים נוסף. למרבה הצער, שלמה בעלי היקר, נפטר מהמחלה הארורה ב-1994. נשארתי לגדל לבד 4 ילדים (3 בנים ובת) שכל אחד הצליח באופן יוצא מן הכלל! מותר לי להשוויץ? הבכור מהנדס, הבת חוקרת מוח, השלישי שופט והקטן לומד עכשיו מדעי המחשב! בקיצור, אחרי האסון המשפחתי המשכנו הלאה... אני למדתי ייעוץ חינוכי ועבדתי בחטיבת הביניים במבשרת ציון, שם פגשתי את שולה גבאי ( רביע היום), כקצינת ביקור סדיר( עולם קטן!) פרשתי לפני 3 שנים ועוזרת לגדל את 10 נכדיי! גם מספיקה הרבה לטייל! מוזמן לבוא לבקר, מי שמגיע לאיזור.

דרורה עדיקה פישר

עליזה עמר / אזולאי

חיים שכאלה, מהתיכון להיום

לאחר התיכון, בשנת 1969, התגייסתי לצבא ושירתתי בבסיס חיל האוויר במצפה רמון.
ביוני 1972 נישאתי לבעלי רפאל ועברתי להרצליה בה אני מתגוררת עד היום.
אני אמא לחמישה ילדים וסבתא לעשרה נכדים.
לאחר לימודי הנהלת חשבונות אני עוסקת במקצוע מזה עשרות שנים, עד עצם היום הזה, כרגע עדיין לא חושבת על פרישה...
לפני מספר שנים החלטנו משפחתי ואני להתחזק מבחינה דתית.

ברוך עשהאל

קורות חיים מתומצתים

בשרותי הצבאי בשארם הכרתי את לאה, שהיא אשתי עד היום.
במלחמת יום כיפור לחמתי כקצין בגדוד תותחנים ברמה.
אחרי המלחמה השתקענו במושב שרונה.
נולדו לנו 5 ילדים ויש לנו 9 נכדים.
שרתתי תקופה כקצין במג"ב ועבדתי בעיתון מעריב עד שסגרו אותו. כיום אני עורך ווידאו.

משה פאפו

Life is Great

שירתתי בצנחנים מנובמבר 69-73. כחיל, מ"כ וקצין. במלחמת יום כיפור שרתתי בתעלה עם גדוד מילואים שרובם נלחמו במלחמת ששת הימים(כבוד אמיתי) לאחר שישה חודשי שרות, נרשמתי לאוניברסיטת בן גוריון ועשיתי תואר ראשון במנהל חינוכי(1973-76), מ1976-78 עבדתי כמפקח במשרד החינוך מחוז דרום. את התואר השני והשלישי עשיתי באוניברסיטת אילינוי USA, ובין השנים 83-85 לימדתי באונ׳ חיפה. ב85 קיבלתי הצעה לשמש כמנכ״ל מערכת החינוך בקנטקי, ובדרום פלורידה. במסגרת עבודתי עסקתי בבנית מוסדות חינוךיהודים, שיפורם, ופיקוחם. כיום אני בפנסיה ומבלה יחד עם אשתי בטיולים ברחבי העולם, ובפינוק הנכדים.
ב1975 התחתנתי עם מרתה כהן, בבית הכנסת הספרדי שבעיר העתיקה ירושלים. יש לנו שלושה בנים אביאל 43, עומרי 39 ויותם 33, ושני נכדים. נשמח לארח חבר'ה המתכונים לבקר בדרום פלורידה(Miami and fort Lauderdale ).

דליה פולק

אורי פוני ז"ל

קורות חיים

לאחר התיכון המשיך אורי ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית (אחרי שהבין כי יחסים בינלאומיים ומדע המדינה אינם התחום בו ירצה לעסוק) ומשם לעבודה כעורך דין במחלקה המשפטית של מינהל מקרקעי ישראל.
בשנת 1978 התחתן אורי עם עדנה והזוג הצעיר קבע את ביתם בירושלים. עם השנים נולדו הילדים: עמית, דוד וגיל.
במקביל נסקה הקריירה המשפטית של אורי ובשנת 1994 התמנה לרשם ההוצאה לפועל ובית משפט השלום בירושלים, תפקיד אותו מילא במסירות עד לפרישתו ב-2015.
בתפקידו השיפוטי נודע אורי במזג סבלני, קשב ויחס אנושי למתדיינים בפניו.
במקביל שימש כחבר הנהלה בהתנדבות בבית הנוער העברי ובעמותת אקי"ם וסייע רבות לארגונים אלו.
גם בבגרותו נהנה להתרפק על הזכרונות מהתיכון ולספר לילדיו על החברים, הבילויים, משחקי הכדורסל, הטיולים ברחבי הארץ ועל המורים מימי הבגרות בירושלים של אז.
בשעות הפנאי נהנה ללכת למשחקי הכדורסל של הפועל ירושלים והיה אוהד מושבע, הקפיד לטייל עם עדנה בארץ ובעולם ובשנים האחרונות לבלות עם נכדותיו ונכדיו.
אורי נפטר ממחלה כחודש לפני יום הולדתו ה-68, בקיץ 2018.
אורי הותיר אחריו אישה, 3 בנים, כלות, 6 נכדות ונכדים וחברים רבים.
יהי זכרו ברוך.

מיכה פזנר

נולדתי בשוויץ , גדלתי בישראל, חיי בקנדה וליבי במזרח

שרדתי את התיכון (מגמה ביולוגית) , התגייסתי לצבא שרתתי בחטיבה 7 . במלחמת יום כיפור לחמתי באוגדה של אריק שרון בדרום. למדתי הנדסאות מחשבים במכללה של הדסה בירושלים ובמקביל השלמתי תואר ראשון בכלכלה. אחרי כמה שנות עבודה כמתכנת סיימתי תואר שני בגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר מכן יצאתי לחו"ל ללימודי דוקטורט באוניברסיטת UCSB בסנטה ברברה, קליפורניה בתחום מערכות מידע גיאוגרפיות. קיבלתי תואר של פרופסור לגיאוגרפיה ובמשך קרוב ל 30 שנה לימדתי דורות של סטודנטים ודוקטורנטים. רוב הזמן ב Western University (aka University of Western Ontario) in London Ontario שבקנדה. במקביל לעבודת ההוראה הקמתי והפעלתי שתי חברות שעסקו בתחום התמחותי. אני נשוי עם שני בנים גדולים. הצעיר שבהם חזר לארץ ושירת שלוש שנים ביחידה מובחרת. כיום הוא עושה פוסט דוקטורט בקליפורניה. אנחנו מתגוררים בעיר לונדון הנמצאת במדינת אונטריו שבקנדה. במרוצת השנים שמרתי על קשר חזק עם הארץ בביקורים של כמעט כל שנה. במקביל גם שמרתי על קשרים עם מספר חברים מהתיכון ומהצבא. שמחתי לשמוע על היוזמה המבורכת של המפגש ואני בודק את האפשרות להגיע .

אלכס פינטו

אלכסנדר המאושר

אני פנסיונר מאושר גר במבשרת ציון ,נשוי + שלושה ילדים+שלושה נכדים.
ב 7 השנים האחרונות אני שומע חופשי בעברית מנסה להשלים
את מה שלא הספקתי בתיכון.
כמה פעמים בשבוע אני מתאמן בחדר כושר.
אני מתנדב במרכז לניצולי זכויות בישוב עוזר לאוכלוסיות מוחלשות- מול מוסדות שונים.
אני פוגש מדי פעם חברים מהתיכון:
את שלומית רביע במועצה -בתפקידה האחרון עבדה במחלקת החינוך.
את פוני טוכמן פגשתי בחופש סקי
וגם בישוב.
את עוזי דהרי פגשנו באסיפות הורים.
בשבת אני צועד בהר איתן - שם אני פוגש את דוידה.
את חיים בריל אני פוגש בתקופת בחירות כשאני והוא עובדים בוועדת הבחירות
את נימה גל ודפנה רוזנברג אני פוגש אצל חברים משותפים.
את אלי קיריתי אני פוגש באתר הבדיחות שהקים ברשת.
את ישראל לבלסון היקר אני פוגש בארועים משפחתיים הוא בן דוד של אשתי זיוה והוא הסיבה העיקרית שהתחתנתי עם אהובת ליבי.
לעולם לא אשכח את חברי הטוב
ישראל ריינהרץ ז"ל שלמד איתנו כמה שנים ואז עבר לכפר הירוק, התחתן , נולדה להם ילדה מקסימה ובסוף נהרג במלחמת יום כיפור. את התקופה הראשונה אסכם בקצרה:
צבא -מדריך טירונים
לימודים- כלכלה בעברית
עבודה- ניהול בדיסקונט
נישואין-לזיוה אישתי. איתה אני חולק 50 שנות הכרות

עליזה פרופ שלו

דוידה פרוש / אלבראנס

קורות חיי

נולדתי בירושלים, מתגוררת בה עד עצם היום הזה. (בשכונת רמת דניה), נשואה לויקטור, יש לנו 3 ילדים נשואים, 2 בנים ובת, 6 נכדים + אחד נוסף בדרך.

בצה"ל שירתתי כחיילת חיב"ה (חיילת בשירות המשטרה).

למדתי באוניברסיטה העברית ספרות עברית ותולדות התיאטרון.

עבדתי 40 שנה בבנק ישראל כמתכנתת מחשבים ומנתחת מערכות עד לפרישתי לפני 7 שנים.

עיסוקי ותחביבי בשנים האחרונות:

למדתי אימון במכללת דוד ילין בירושלים, תחומי ההתמחות: הורות ומשפחה, אורח חיים בריא ותזונה נכונה.

מתנדבת בפרויקט "אם לאם", פרויקט של המחלקה לפסיכולוגיה של האוניברסיטה העברית , וכן מתנדבת במועדון קהילתי לאוכלוסייה מוחלשת בו אני מלמדת עברית ושירה.

משחקת טניס שולחן ומשתתפת בתחרויות בליגה למקומות עבודה.

מתעמלת, רוקדת , שרה בחבורת הזמר "צלילי גלה" אוהבת מאוד מוסיקה, תיאטרון, קולנוע ולטייל בארץ ובעולם.

מגוייסת כמו רבים מאתנו לטפול ושמירה על נכדינו המקסימים.

מאז סיום התיכון אני בקשר עם שתיים מחברותי מבית הספר ,נירה מנחם רוזנבלום ועמליה גרובגלס רבינוביץ.

מצפה בשמחה ובהתרגשות למיפגש המחזור .

נעמי פרידמן / רוזן

קורות חיי

הי און,
סיימתי בשנת 72 בי"ס לאחיות בתל השומר והמשכתי לשנת שירות כמורה בביהס לאחיות .
נשואה לגדי רוזן משנת 72 .
בשנת 1976 עברנו למושב נטעים ( ליד פלמחים) .
עבדתי כאחות אחראית במרכז הגריאטרי וגידלנו 3 ילדים והרבה פרחים ...
היום ילדיי נשואים ויש לי 10 נכדים .
נהנית מהחיים ומהפנסיה, מטיילת בעולם ומצפה לפגוש את כולם

יעקב צ'בוצקי

בן ציון (בנצי) צדיק ז"ל

בנצי צדוק ז"ל

בנצי נולד בשכונת סנהדריה, בקו התפר, ליד מלון "אמריקן קולוני" היום.
למד בביה"ס היסודי "סוקולוב" ומשם המשיך לבית חינוך.
בנצי היה פעיל ביותר בתנועת הנוער "המחנות העולים". היה מזכיר החוג שלנו, חוג אייל, ובהמשך מזכיר גרעין "יודד" לרעים ומזכיר היאחזות נחל ים.
בנצי אהב לפרוט על גיטרה, הכיר את הארץ ואהב מאד לטייל בכל שביליה.
הוא חזר לקיבוץ לאחר השחרור אך ביקש לעזור להוריו בעול הפרנסה ולכן חזר לירושלים, שם עבד קשה וגם הדריך חבורות רחוב.
יובל אור (ארמוזה): "אכן אני זוכר את אותו בוקר ארור 27.10.73, יום לאחר ההכרזה על הפסקת האש, בחזית המצרית, כאילו היה זה אתמול.
היינו, כח הסיור של מפקדת קצח"ר, ערוכים מדרום לארמיה השניה, קרוב לחוף מפרץ סואץ. התכוננו לארוחת בוקר, כשלפתע הגיעה הוראה לנסוע ולתדלק את הג'יפים לנקודת מפגש עם מיכלית הדלק.
שני ג'יפים נסעו לתדלק. אחד מהם היה של בנצי.
כעבור דקות ארוכות שמענו פיצוץ. לאחר זמן מה הגיע הג'יפ השני עם שלושה פצועים וגופתו של בנצי..
הג'יפ של בנצי עלה על מוקש, שגרם לפיצוץ ששמענו ולנפילתו של בנצי"
יהי זכרו ברוך

יגאל צוריאלי

חבר קיבוץ רעים בעוטף עזה

התחלתי ללמוד בבית חינוך בכיתה ט2. וסיימתי בכיתה יב גמר.
התגייסתי ב21 ליולי 69 (יום הנחיתה על הירח) במסגרת גרעין של המחנות העולים לנח"ל גרעין שיועד לקיבוץ רעים בנגב. איתי היו בגרעין מבית חינוך יובל אור ( ארמוזה) , יוסי גבאי ( צ'פלה) ובנצי צדיק ז" ל . במסגרת הנח"ל הייתי בנח"ל המוצנח. ומספרים שהייתי הצנחן הכי רזה בצה"ל. ( מינימום משקל לצניחה הינ 50 ק" ג ואני שקלתי 49). אחרי השחרור נשארתי בקיבוץ עבדתי בפרדס ניהלתי את הפרדס 8 שנים. במלחמת יום כיפור נלחמתי עם התותחנים בסיני. במלחמה זו נפל בסיני, חבר הגרעין וחברנו מבית חינוך בנצי צדיק ז"ל. בשנות ה90, נפטר ממחלה, חבר הגרעין וחברנו מבית חינוך חגי בורג ז"ל. הייתי אקונום ( מנהל ענף המזון ). יצאתי ללמוד מדעי הרוח והחברה במכללה של התנועה הקיבוצית . הדרכתי 3 שנים נוער בקיבוץ ומזה 23 שנה עובד בהנהלת החשבונות בקיבוץ. בפעילותי הציבורית. ניהלתי 8 שנים את ועדת התרבות שאחראית על החגים והתרבות בקיבוץ. ביום ההולדת 60 שלי חליתי בלוקמיה קשה במשך 8 חודשים עברתי טיפולי כימוטרפיה קשים. היום 8 שנים אחרי ואני בריא לחלוטין. אני פנסיונר שעדין ממשיך לעבוד. נשוי עם 4 ילדים ו6 נכדים. 2 ילדים בקיבוץ בת באשקלון ובן בתל אביב. בזמני הפנוי אוהב להיות עם הנכדים ומידי פעם יוצא לטייל בחו"ל.

גדעון (גידי) צימרמן

ויעש את כל מלאכתו

תחנות חיי:
קיץ 1969: מסע עם און בר (נתן בראון) לאירופה של שנות ה – 60'
1970-1973 – בשירות הצבאי: גולני, ולאחר פציעה והחלמה ממושכת – בחטיבה הירושלמית
1975- מתחתן עם ג'ינג'ית מדליקה מנהריה הנושאת את השם ציפי מינסטר (היכרות במילואים)
1977 – סיום לימודי תואר ראשון בכלכלה וביחב"ל באוניברסיטה העברית
1978 – נולדה הבת הבכורה איה. בשנה זו עוזבים את ירושלים לנהריה
1982 – נולדה הבת השנייה – הגר
1983 – הבת הבכורה נפטרה עקב טיפול רשלני של רופא שיניים לאחר שהורדמה בניגוד לכללים
1986 – נולד בן הזקונים – אחיה
1987 – סיום לימודי תואר שני בהנדסת תעשייה וניהול בטכניון
1999 – מנכ"ל עיריית נהריה לאחר שתי קדנציות בנות 7 שנים (במצטבר) של ניהול חברות במגזר הפרטי והציבורי, ולאחר 15 שנים קודמות של ניהול משאבי אנוש בחברות עסקיות
(פרוטארום, סונול ותנובה). קודם לכן בירושלים, 5 שנות עבודה בזירת הביטוח והפיננסים.
2005- הקמת רשת בתי אבות סיעודיים (צופה פני עתיד בתקווה..)
2008 – עוזבים את נהריה למושב לימן. הקמת בית הספר לניהול במכללה האקדמית גליל מערבי
2014 – מנהל אגודה חקלאית גדולה ועתירת נכסים באזור המרכז
2016 – מתמנה לנציג ציבור מעסיקים בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים
2019 – פורש לגמלאות. עוסק במתן שירותי ניהול לחברות לארגונים וממשיך בבית הדין הארצי.

תחביביי:
סקי (35 שנים) | רכיבת שטח (אופניים – 20 שנים) | ספורט | נגינה (גיטרה) | שירה (17 שנים בחבורת זמר ניהול העמותה והפקת דיסקים) | מסעות לרוב בגלובוס (הבת הגר ושניים מנכדינו חיים כיום בהולנד, הבן באשקלון: נשוי לבת העדה האתיופית ואב לנכדתנו בת החודשיים) | נישואין (45 שנים) | אופטימיסט חסר תקנה מרצון (מעשן מגוון בקטנה) | מטה שכם לארגון כנס היובל הבעל"ט.

יעקב ציקורל

משפחה,ריצה וביטוח פנסיוני

רבים מתחילים סיפiרם ב....תום ימי הבחרות בתיכון.

אצלי ,לפני הגיוס, זוכר שנים נעימות של ילדות ונעורים קסומים, של מגרשי משחקים,ספריות והרבה חברים בשכונת רסקו שבגבעת הורדים, ובפריפריה של קטמון ,ניות,רחביה,והשכונות הקסומות שמסביב. ימי הצופים ותקופת הבגרות של בית חנוך תיכון.

התגייסתי ב13 לאוגוסט 69 במחזור הטובים לטייס....לא שוכח את מראות הבקום עם בעלי הכומתות היפות בכל צבעי הקשת והג'יפים המלוקקים, המחפשים לגייס לצידם את טובי הנוער.הימים של בין ששת הימים – ליום הכיפורים. אחרי טירונות גולני וקורס קשר בה"ד 7 שירתתי כאלחוטן וביליתי כמעט 3 שנים בכל מרחבי סיני ביחידת הדרוזים. שם גם היכרתי את אם ילדי-שבקולה בקשר התאהבתי מייד. זו היתה תקופה מקסימה -שבה הכרתי כל פינה בסיני - ואפילו שירתתי תקופה די ארוכה במשמר נוויבעה -לפני שהפך לאתר תיירות -והיה בזמנו נחלת הבידואים ושלנו בלבד. מדהים שבאותה תקופה של שנת 70 התנהלה תופת של התשה בגיזרת התעלה - שאצלנו כמעט ולא הורגשה!

למדתי במכינה קדם אוניברסיטאית,במוסררה של תקופת הפנתרים, ולאחר מכן סיימתי לימודי מדעי החברה בגבעת רם של העברית.

קול האזעקה ב-6 לאוקטובר 73 ,קטע לימודים וחיים, והכניס אותי לסיחרור ארוך של 6 חודשים.
שירתתי בחטיבת השיריון שצלחה ראשונה את תעלת סואץ אחרי ימים קשים של לחימה ואיבוד לוחמים. * המלחמה הזו לא מרפה ממני גם אחרי כמעט 50 שנה. לא שחוויתי את הקשים שבמראות המלחמה. לא בהחלט לא! היו רבים שהיו מעורבים הרבה יותר. אולם בשבילי חווית יום כיפור נותרה עמוקה ומצולקת כפי שלא קרה עם אירועי חיים אחרים. לכן, בחרתי לפרסם את פרק חיי ב-6 לאוקובר ב-14.00 בדיוק. אני יודע שרבים בני המחזור היו מעורבים בלחימה וטראומות לא פשוטות, אך לא מצאו במלחמה זו נקודת ציון מרכזית. בשבילי תקופת יום הכיפרים 73 תהיה חקוקה לתמיד ,ותצרוב בנשמה . ההתפכחות הנוראית שנותרה עד היום כמו מגדלור לדורות הבאים.

בתום לימודים השתלבתי בענף הביטוח -תחילה בתפקידי ניהול בחברות הביטוח מגדל והפניקס, ולאורך 2 העשורים האחרונים כסוכן ביטוח פנסיוני. אני חושב שנושא הפנסיה בישראל –הוא מהנושאים הכי החשובים בחיי החברה,מטופל בדכ די גרוע עי הציבור ,ותיכנונו דרוש לכל אחד מתחילת חייו. תחושתי שרוב חברי במחזור מסודרים בנושא הפנסיה- אך אוי לעתידם הפנסיוני של ילדינו ונכדינו.

יש לי ארבעה ילדים מקסימים:שימרית הבכורה,יערה השנייה,עמרי בכור הבנים,וזיו הבנימין מהילדים. כולל חמשת הנכדים/ות שהביאו לעולם הם מהווים את העוגן והיציבות .

לפני כ-30 שנה הפכתי לרץ מרתון ,והריצה כתחביב הפכה לחלק מהחיים. מנעורי אהבתי ספורט.הזרעים נבטו בגיל קצת מאוחר. תמיד הייתי תחרותי ובער לי הלהגיע מהר יותר. השתתפתי ב-8 מירוצי מרתון ובאינספור מירוצי חצי מרתון ו-10 קמ בארץ ובעולם. הייתי טוב בזמנו ואני שייך בגאווה לקהילת רצי הסאב 3 / sub 3 hours. כיום חבר במועדון ריצה ירושלמי העושה אימוניו בגבעת רם , באיצטדיון המחודש, ולא במסלול הפחם של ימי התיכון העליזים שלנו.

שרה צל

עדינה קפילוטו / ארנון

אמא, רקדנית, סוכנת נסיעות

שירתתי במשרד הבטחון. בתום השירות נישאתי לרם ארנון יש לנו 2 ילדים ו 7 נכדים . עד לפני כשנה התגוררנו בהר אדר והיגרנו לשפלה בעקבות הילדים. עבדתי בחברה ממשלתית 25 שנה כמנהלת לשכת מנכ"ל .עשיתי הסבה ועד היום אני עובדת בדיזנהאוז כסוכנת נסיעות . נהנית לתכנן מסלולים ולהמליץ מניסיוני הרב על מקמות קסומים ברחבי העולם. במשך כל השנים רקדתי במסגרות שונות, עד לפני כשנתיים הייתי בלהקה לגילאי 50 + הופענו בארץ ובעולם. לפני כ 20 שנה בתי נפצעה מנפילה מסוס (היתה מדריכת רכיבה) "בילינו" כשנתיים בבתי חולים . לשמחתי השתקמה, נישאה + 2 ילדים. לאחר מהלומה שכזו נכנסים לפרופורציות ומבינים שהחיים מלאי תהפוכות. על כן יש להנות כמה שיותר מכל הדברים הטובים שהחיים מזמנים לך. מתרגשת לקרוא ולצפות בתמונות שהחבר'ה מעלים . מצפה למיפגש, שאפו ענק למארגנים❤

אלי קרייתי

סיפור חיי בקיצור רב

לעומת הרופאים והחוקרים המלומדים שיצאו ממחזור זה, אצלי הכל פשוט.. התגייסתי ב69, בבקו"ם שאלו אותי אם אני רוצה שיריון, שיריון, או שיריון....בחרתי באפשרות השניה..
לאחר שלב המיקצועות וצמ"פ בחטיבה 7, הוצבתי בג'וליס לקורס מדריכים ונשארתי שם במדור תותחנות שוט תחת פיקודו של קהלני להכשרת טנקיסטים חדשים.. שם עברתי גם קמ"ט ובזאת נקבע סופית - התחתנתי עם השיריון.
את המלחמה הארורה עשיתי במסגרת אוגדת ברן חטיבה 500 אחרי חודש מילואים בבקעה..תקוותי להשתחרר למחרת, ניקטעה על ידי קצין שניכנס למגורים בצעקה "כל הטנקיסטים על ציודם לבוא איתי ועכשיו" ..לאחר קרבות בלימה קשים....
חציתי עם חבריי את התעלה על גבי רפסודות "תימסחים"..תחת הפגזות כבדות כשהמטרה חיסול בסיסי הטילים בהרי ג'ניפה ולבסוף כיתור הארמיה השלישית ממערב לסואץ.
יש לי הרבה סיפורים קשים מהמלחמה הזו, שבה איבדתי עשרות חברים ולי מסתבר, המזל שיחק....חד משמעית . לאחר 8 חודשי מילואים שבהם גם הכשרנו צוותים חדשים במקום אילו "שניגרעו" שוחררנו..סוף סוף.
למדתי במכללת הדסה הנדסאות אלקטרוניקה ומשם הגעתי לרשות השידור...שם הכרתי את אשתי אביבה . שעבדה ברדיו.
התמחתי מיקצועית בתיכנון ובנייה של אולפני טלוויזיה ורדיו ונפלה בידי הזכות להעביר את ערוץ 1 ז"ל לשידורי HD תוך כדי תיכנון מא' ועד ת' וניהול הביצוע במסגרת תפקידי כמנהל חט' הפיתוח והתחזוקה..ערוץ 1 הראשון ששידר בארץ HD. עבדתי בערוץ כ-44 שנים ולקחתי חלק בכל השידורים ההיסטוריים. עם סגירת הרשות למרות שהייתי בגיל 67 פנה אלי התאגיד שאמשיך איתו עוד שנתיים בהקמה..זהו, השנתיים עברו ולפני חודש יצאתי סופית לפנסיה בגיל כמעט 69. מאז, אישתי היקרה דואגת שלא אנוח מנסיעות לחו"ל.
אנו נשואים משנת 75 ארבעה ילדים ושמונה נכדים כן ירבו..אישית נהנתי מעבודתי ..מכור לאלקטרוניקה ..מחשבים..שידורים, פיזיקה..וכל דבר טכני שזז ומזיז.
הייתה לי הזכות לעבוד במקצוע שאהבתי.. ונהנתי מכל רגע. למרות פסיקתו של קירשנבאום שאני מתאים רק ללמוד ספרות והיסטוריה...האמת שחוץ מכמה חבר'ה ששמרתי עימם על קשר..מידי פעם.. כבר לא זוכר הרבה פנים. אשמח להיפגש ולעלות זכרונות..

שולה (שולמית) רביע / גבאי

קורות חיי

אני גרה במבשרת ציון מזה כ27 שנים נשואה ואם לארבעה ילדים וארבעה נכדים. למדתי לתואר ראשון בעברית למקרא והיסטוריה ותעודת הוראה לתואר ראשון, ולתואר השני לבריאות הציבור בבית ספר לרפואה בהדסה. עבדתי כ27 שנים במחלקה לחינוך כאחראית על ילדים בסיכון: ביקור סדיר, חינוך מיוחד, ועולים עד לשנה שעברה שיצאתי לפנסיה. אהבתי מאד את עבודתי הייתי בחברת נוער מתבגר כל הזמן קשובה לצרכיהם ועוזרת להם ככל יכולתי ומצד שני נשארת צעירה ברוח. כיום אני נהנות מהחופש ומהנכדים ומקווה להתחיל ללמוד באוקטובר קורס למרדכי טיולים בישראל.

משה רווח

יוסף רוזנברג

משה ריבק

דליה רייכר / אורי

אמיתית, חברותית, חזקה ואופטימית.

לאחר שסיימתי את השרות הצבאי כחיילת חיב"ה . (קל"ב) למרות שלא בחרתי . לאחר השחרור מצה"ל התחלתי לעבוד בבנק לאומי עד צאתי לפנסיה ב-מאי 2018. התחתנתי ב-31.3.75 ויש לי 4 ילדים. בן בן 44 ו-3 בנות. הבן ואחת הבנות למדו במילאנו וטרינריה ושניהם היום וטרנרים. הבן מתגורר במילאנו כבר 20 שנה נשוי לישראלית שגם היא וטרנרית וממנו יש לי תודה לאל 3 נכדים. הבת שלמדה איתו היא בת 40. התחתנה בישראל לאחר קבלת התואר כוטרינרית והיום מתגוררת בלונדון עם בעלה וממנה יש לי נכד. השלישית בת 38 . בגיל 20 לאחר השחרור מצה"ל נפצעה אנושות בפיגוע בממומנט שהיה ב-9.2.2002 תודה לאל חייה ניצלו לאחר תקופה מאד ארוכה של אישפוזים בבית חולים. עזבה את הארץ התחתנה עם אנגלי התגוררה בלונדון כ-10 שנים רואת חשבון למדה בלונדון. היום מתגוררת בקליפרניה במחוז אורנג' אירווין לא רחוק מלוס אנגלס, רואת חשבון ויש לי ממנה 2 נכדות מקסימות בת 4 ו-2 .הבת הקטנה שלי בת 32 נשואה טריה מתגוררת בתל אביב, למדה ראיית חשבון וכלכלה באוניברסיטה העברית. ועובדת כמנג'ר בחברת ארנסט ויאנג. בעלי נפטר לפני 23 שנה. חיי לא היו קלים במיוחד גם לפני פטירתו. המשך יבוא..בפגישה...

לאה רייכר / שלר

היהודיה הנודדת מירושלים

קצת קשה לכתוב על חמישים שנה בשתי שורות,אז כדי לא להלאות אתכם
להלן כמה נקודות...
לאחר שרותי הצבאי, ולאחר 3 חודשי עבודה בעירייה על פרוייקט חטיבת הביניים
עם מורנו רפי חוטר, התחלתי לעבוד בחברת התעופה הבריטית. במשרד בירושלים.
לאחר עשר שנים עבדתי בשתי חברות נוספות. אולימפיק ולופטהנזה בתל אביב.
בזכותן התחלתי לטייל בעולם. בלופטהנזה החלטתי שיותר פשוט להתחתן עם מנהל
החברה ולטייל בעולם, מאשר לעבוד בעצמי.
נסענו להודו שם שהינו שלוש שנים. בזמן הלימוד על חצי היבשת הענקית והאחרת הזו,
מצאנו גם זמן לאמץ שתי בנות מקסימות.
כשהודו מוצתה הועברנו ליוגוסלביה. המלחמות מהארץ שלנו רדפו אחרי והגיעו גם
ליוגוסלביה. נאלצנו לעזוב למרות שהארץ הקסומה הזאת מאד מאד מצאה
חן בעיננו. ואז רילוקיישן לוורשה.
גרנו בוורשה שבע שנים. שנים בהן יכולנו לצפות איך עם הרוצה להתקדם בונה כל יום
משהו אחר. כשהגענו היה סופרמרקט אחד שהיה בגודל מכולת וכשעזבנו שישה גדולים
כמו בארה״ב. בפולין סגרנו מעגל עם אבא שלי שכמו שהוא כינה זאת, "בוגר אוניברסיטת
אוושויץ" .לא חשבתי שירצה לחזור, אבל הוא רצה והעניק לנו סופשבוע שרואים רק סרטים.
אבי באושוויץ מספר מה קרה בכל מטר מרובע ובעלי הגרמני הלא יהודי מצלם אותו הוידאו.
בפולין גם הבנו שבתנו הבכורה צריכה בית ספר מיוחד. היא ילדה עם צרכים מיוחדים ולא היתה
לנו ברירה אלא לבוא לגרמניה. שנינו לא רצינו..
היום אנחנו שני פנסיונרים. אחד עם חלקי חילוף... החל ממכשירי שמיעה ומשקפיים ועד
מעקפים בלב, והשניה תודה לאל רק עם משקפיים. מישהו צריך לתמוך...
כל זה לא מונע מאיתנו לעשות את מה שאנחנו הכי אוהבים וזה לטייל בעולם. יש עוד כמה
ארצות שלא ראינו. אחותי, נורית אלדר, הייתה מנהלת...בית ספרנו במשך 10 שנים...
הייתי רוצה להיות איתכם היום אבל התאריך הנבחר תופס אותנו בברזיל.

ישראל ריינהרץ ז"ל

ישראל ריינהרץ ז"ל

ישראל, בן לאה ושלמה, נולד ביום ט' בטבת תשי"ב (7.1.1952) בירושלים, כבן זקונים להוריו. הוא למד בבית-הספר היסודי "בית הכרם", המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון "בית חינוך", וסיים בבית-הספר החקלאי בכפר הירוק, שם גם הכיר את חברתו עליזה, אשתו לעתיד. משסיים את לימודיו, יצא לטייל באנגליה, שם השתלם בשפה האנגלית. מכתביו מטיולו זה היו מלאי רשמים ושמחת חיים והוא דיבר בהם על תכנון טיולים רבים בעתיד. ישראל היה נער שקט ומחושב, אשר ידע את אשר לפניו. לעתים קרובות היה פורש מהחברה ועוסק בענייניו בבדידות האהובה עליו. בבית-הספר היה מן התלמידים הטובים והתעניין בתחומים רבים.

ישראל גויס לצה"ל בשלהי יולי 1970 והוצב לחיל השריון. במסגרת שירותו עבר קורס תותחני טנקים וקורס למקצועות הטנק. הוא היה חבר גרעין הנח"ל "עוזת", שהקים את היאחזות קטורה. בקרב חבריו להיאחזות היה אהוד מאוד ונבחר להיות מרכז הגרעין. בתעודת השחרור שלו ציין מפקדו: "בחור אחראי, בעל כושר ארגון, מקובל ואהוב בחברה". עוד בתקופת שירותו הצבאי נשא לאישה את חברתו עליזה. לרבים היו נישואים מהירים אלו בבחינת הפתעה, אך מי שהכיר את בני הזוג, ראה בכך דבר מובן מאליו. האהבה והידידות בינו לבין אשתו היו לשם דבר בין ידידיהם.

בשלהי יולי 1973 שוחרר ישראל מהשירות הסדיר. היו לו תוכניות רבות. הוא רצה ללמוד באוניברסיטה, ולשם כך חיפש עבודה למימון לימודיו. הוא בחר לעבוד בהדרכת נוער בבית-הספר התיכון על-שם בויאר בירושלים. בחודשיים הקצרים שהספיק להדריך את חניכיו, נקשרו בינו לבינם יחסים חמים ולבביים. זמן-מה לפני שפרצה המלחמה נולדה בתו רויטל. במלחמת יום-הכיפורים שירת ישראל כתותחן-טנק בחזית הדרום. ביום כ"ד בתשרי תשל"ד (20.10.1973) נפגע מטיל נ"ט ונפל בקרבות שנערכו ממערב לתעלה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבהר-הרצל, השאיר אחריו אישה ובת, הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "ישראל היה חייל מוכשר ולוחם אמיץ. רמתו המקצועית הייתה מעולה ובקרבות שמר על שלווה וקור רוח. הוא מילא את תפקידו ללא דופי, תוך גילויים של דבקות במשימה".

כוכבה רפאלי

יונית שהם / שהם אורון

אוהבת את החיים

התגייסתי באוגוסט 1969 ושירתתי במשך שנתיים וחצי ב״להקת פיקוד הדרום״ שם פגשתי את בעלי גדי אורון שהיה חבר ומפקד הלהקה ולנו בת רוני ובן עודד.
לאחר השיחרור המשכתי להופיע בארץ ובחו״ל בין היתר בסינגפור, הונג קונג, אוסטרליה, ארה״ב דר׳ אפריקה ועוד...
הופעתי בפסטיבל החסידי וב 4 פסטיבלי ילדים ״השירוויזיון״ שאותם גם יח״צנתי.
הופעתי בהצגות ילדים ובמופעים כמו ״ערב שירי תיאודוראקיס״ עם ליאור ייני ועוזי חיטמן ו״הלוך הלכה החבריה 76״.
הייתי שותפה להקלטות רדיו וטלויזיה והקלטות תקליטים עם מתי כספי, צילה דגן, נורית גלרון, ששי קשת, אושיק לוי, גלי עטרי, ניסים עזיקרי, שלמה בר שביט ועוד...
יח״צנתי במשרדו של פשנל את ההצגות ״אני וסימון ומואיז הקטן״ ו״שיכור ולא מיין״ של יוסי בנאי, ג׳ילבר בקו ועוד...
נישאתי לגדי 3 ימים לפני מלחמת יום הכיפורים ובמשך חמישה חודשים הופעתי מהרמה עד התעלה, מפאיד עד ראס סודאר, בבונקרים ובתי חולים, בשמש, בגשם ובקור, לעיתים בפני חיילים ומילואימניקים ספורים ולעיתים בפני חטיבות שלמות וישנתי בחדרי קירור ובהאנגרים עם עשרות מילואימניקים.
בחמשת החודשים הללו חוויתי חוויות שניצרבו בי לעולם.
עבדתי בסיפריה לעיוורים כאחראית על הקלטות הספרים וכתבי העת.
למדתי את כתב הברייל והעתקתי ספרי לימוד לכתב הברייל.
בין לבין ניידתי ועיצבתי תערוכות ובמשרדו של בעלי עבדתי כעוזרת הפקות ואירועים.
ב 18 השנים האחרונות עבדתי במשהב״ט, שאליו נקראתי בחזרה לאחר פרישתי לגימלאות ועובדת פעמיים בשבוע.
משפחה, הרצאות אופרות והצגות, טיולים, עבודה בגינה, לומדת את שפת הסימנים ומתכוונת ללמוד ערבית מדוברת.

אורי שטיינר ז"ל

אבנר שמואלי

בונה הארץ, איש משפחה

לאחר השרות הצבאי (אותו עשיתי במערך התובלה של הצבא) ושרות במילואים במלחמת יום הכיפורים, למדתי הנדסאות בנין במכללה טכנולוגית בבאר שבע (איתי למד גם יחזקאל גבאי,בן המחזור שלנו שאני אתו בקשר).
בלימודים הכרתי את שושנה – אשתי - והתחתנו בשנת 1976.
עם גמר הלימודים (ואפילו במהלכם-כסטודנט), התחלתי לעבוד בחברת סולל בונה בה אני עובד עד היום (וזה היה אך טבעי עבורי כי גם אבי ז"ל עבד בסולל בונה), בניגוד למקובל בענף שעובדים עוברים מחברה לחברה.
בסולל בונה עבדתי במגוון תפקידים כמהנדס בצוע ומנהל פרויקטים,אך רוב השנים (למעלה מ-20 שנה) אני עובד בנושא הבטחת האיכות והייתי שותף בתפקיד זה ובתפקידיי הקודמים להקמת מאות פרויקטים שונים ומגוונים, ומאד נהנה בתפקידי זה. מרגיש כמגשים את השיר ששרנו בשעות אפס בבית הספר "נבנה ארצנו ארץ מולדת..."
מתכנן להמשיך בעבודה עוד זמן מה ולאחר מכן לפרוש ואולי לעזור בהתנדבות בארגון כלשהו.
יש לנו שני ילדים וחמשה נכדים בני 15-5 וגר בירושלים.
אוהב לטייל ללכת להצגות תיאטרון (גם לרקוד, אך הפסקתי). מצפה למפגש.

אילנה שמיר / כליף

מאושרת

הגעתי לתיכון בכיתה י"א. בגיל 19 נישאתי, נולדו לי 2 בנים, יש לי 10 נכדים. התגרשתי ב1995. חיה כיום בזוגיות מדהימה. בשנת 1971 התחלתי לעבוד ברשות השידור עד 2017 . עבדתי בקול המוסיקה בהפקות קונצרטים ותחרויות האומן הצעיר. יצא לי לעבוד עם מנצחים מפורסמים מכל העולם.

אבי (אברהם) שקרצ'י / שקד

שורשים בישראל, קריירה בארה"ב

אחרי השירות בגולני,‏והשתתפות במלחמת 73, ‏התחלתי ללמוד רפואה ‏באוניברסיטה העברית בהדסה. ‏ ‏עיברתי ‏את השם ‏כי זה פשוט נראה לי יותר נורמלי בימים ההם בישראל. אחרי גמר הלימודים התחלתי התמתחות ‏בכירורגיה‏ ‏בהדסה. ‏שנה לאחר מכן התחלתי להתעניין ‏ ‏בהשתלות, ‏ולכן ‏החלטתי לעבור ולהמשיך את ‏ההתמחות ‏בניו-‏יורק ב Mount Sinai. ‏ ‏‏מכיוון שמחקר עניין אותי, עשיתי במקביל דוקטוראט באימונולוגיה. אחרי ‏ההתמחות עברתי ‏ללוס אנג׳לס, ‏ועבדתי ב UCLA ‏במשך שש שנים. ‏ב 1995 ‏עברתי לפילדלפיה, שם התחלתי ניהול של מכון ההשתלות. שטח העבודה שלי התמקד בהשתלות כבד במבוגרים ותינוקות. ‏שטח המחקר הוא בגנטיקה ‏ואימונולוגיה של הכבד. ‏בניגוד למקובל בישראל, אין גיל פרישה שהוא חובה, ואני ממשיך לנהל את המכון ‏ההשתלות ב University of Pennsylvania. ‏העבודה ‏הקלינית ומחקרית שלנו היא מעניינת, ואפשר לקבל יותר פרטים ב-Google.
‏ ‏‏ ‏תקופת זמן מסוימת ‏שירתתי כנשיא האגודה להשתלות בארצות הברית, ועדיין ‏משרת כיועץ ל NIH. ‏יש לי עדיין קשרים עם חוקרים ‏והרופאים בהדסה, ומספר ‏מנתחים ‏ ‏עברו במרכז שלנו ‏התמתחות בהשתלות כבד וכליות, ‏וממשיכים לעשות עבודה טובה בהדסה.
בימי בישראל ‏התחתנתי עם אשתי שמקורה בארצות הברית, ושם היא ‏למדה עריכת דין. יש לנו שלושה ילדים שחיים בארצות הברית, כולם נשואים, נכד 1 ‏+ 2 בדרך. ‏מבקרים בארץ כי יש לנו ‏משפחה ״עיראקית״ גדולה, ובן אחד אפילו בחר להתחתן בישראל. ‏
כמו שאומרים, תודה לאל, חיים מעניינים ומלאים.
לצערי עבודה תמנע אותי מלהשתתף בכנס, אבל אני מאמין שזה יהיה לכם נהדר. אם מישהו יבוא בפילדלפיה נשמח לראות ולארח.

משה תורג׳מן

מסור

עם סיום התיכון, התגייסתי באוגוסט 69, לגדוד 890 של הצנחנים.
המסלול היה קשה מאוד אבל למדנו בו שהכל אפשרי אם רוצים וזה שירת אותי בחיים המשך.
לאחר סיום קורס מ"כים הייתי סמל מחלקת הקשר בגדוד.
לקראת סיום השירות קבלתי בשורת איוב, אחי יצחק ששרת בהנדסה קרבית. נהרג הבית השמח שלנו, הפך לעצוב וקשה היה לתפקד.
התחלתי ללמוד במכינה של האונברסיטה, אבל המצב לא אפשר לי להמשיך בלימודים.
התחלתי לעבוד בבנק לאומי ולאחר שלש שנים נסעתי לאמריקה. שם פגשתי את אשתי (כיום גרושתי), הקמנו משפחה מקסימה - 4 ילדים: טלי מיכאל ליאור ושני.
שוב פקד אותנו אסון, בני מיכאל, שהיה כמעט בן שנה נפטר ממה שנקרא מוות בעריסה. משבר נוסף בחיים. וגם אותו עוברים יחד עם משפחה תומכת ואוהבת .
תקופה ארוכה אני מנהל סופר. העסק נמצא בישוב שנקרא נווה דניאל, עובד קשה ונשוי לעבודה.
במשך השנים הגעתי להרבה מקומות יפים באמריקה הצפונית, בסין, באירופה, דרום אמריקה - מקסיקו, גואטמלה, וקובה.
עדיין גר בירושלים.

דוד הלל